Search this site

התקציב המתוכנן לשנת 2025 ומקודם בימים אלה טומן בחובו גזירות קשות לציבור, במיוחד לבני המעמד הנמוך, ויעלה לכולנו הרבה כסף - תוך שהוא מעביר מיליארדים לעסקנים, סקטורים לא יצרניים ופרויקטים של המשיחיים הקיצוניים בממשלה. כל משפחה צפויה להוציא עוד אלפי שקלים בשנה בשל העלאות מיסים, התקיירות המחירים והאינפלציה. התקציב הזה פשוט מחזיר אותנו אחורה לתקופה של לפני ה-7.10, ועל אף שישנן גם הוצאות ביטחוניות משמעותיות בשל המלחמה, זו רק סיבה אחת מיני כמה למצב הכלכלי בו אנו נמצאים, והמדיניות חסרת האחריות של שר האוצר סמוטריץ' ביחס למצב - שרק מחמירה אותו. שאול אמסטרדמסקי עם התמונה המלאה לגבי התקציב הקרוב

הסרטון המצורף, מתוך התחקיר 'שיטת נתניהו' של גיא רולניק, מסביר היטב כיצד פועלת מכונת הרעל כדי להפוך את המהלכים הפליליים-משפטיים כנגד נתניהו למסע ציד, הסתה והפחדה שיטתית כלפי כל הנוגעים בדבר: המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, התקשורת והשופטים עצמם. עד לשנת 2015, עת החלו הפרשיות המשפטיות הקשורות לזוג נתניהו (וביניהן גם כתבי האישום המכונים 'תיקי האלפים', היה נתניהו דווקא תומך נלהב בעיקרון עצמאות המערכת המשפטית ובהגנה עליה. זאת בדומה גם לגישתו של מנחם בגין, המנהיג המיתולוגי של הליכוד והימין הישראלי, שדגל בעקרון 'עליונות המשפט' וראה בו ערך עליון בחשיבותו וחיוני למשטר דמוקרטי תקין - החוק צריך להיות השליט העליון, ולא השליט עצמו. מהרגע שהחל העיסוק המשפטי בחשדות נגד נתניהו, ובהתאם לכך גם העיסוק התקשורתי בסוגיה, הוכנסה לפעולה מערכת שלמה של הפצת מסרים שתכליתה אחת - מתקפה שיטתית על כל מי שמעז להעמיד בסכנה את שלטון נתניהו ולהטיל בספק את הלגיטימציה שלו. דוגמה לאופן שבו המערכת פועלת על מנת להגן על נתניהו מול מערכת המשפט, ניתן לראות גם בימים אלה עת התחדש משפטו והוא משמש כעד הגנה בתיק 4000.

ב-26.11.24 נכנסה לתוקפה הפסקת האש בלבנון מול חיזבאללה. בסרטון כאן מסבירה ליאת כהן רביב ממטולה מדוע במקרה הזה אפשר 'לחזות בקלות את העתיד': חיזבאללה יחזור לירות רקטה אחת, ישראל תכיל ולא תהיה מסוגלת להגיב (אחרי יותר משנה של לחימה ועשרות הרוגים בלבנון), מה שיאלץ אותה שוב 'להכיל' ולטעון כי היא 'תגיב בעצמה בזמן ובמקום שמתאים לה' - עד הסבב הבא. מה יגידו ימים? בעוד כחודש (26.1.25) אמורה להסתיים הספקת האש - ואז נראה. אם לומדים מהעבר, כנראה שנחזור שוב לנקודת ההתחלה.

מי המוציא לפועל, המתכנן והיוזם המרכזי שעומד מאחורי מערכת התעמולה והנדסת התודעה של לשכת ראש הממשלה? עד עתה, טרם פרסום תחקיר 'עובדה' המצורף כאן (ושודר בדצמ' 24'), היה נהוג לחשוב כי מי שעומד מאחורי אותו מערך של פייק ניוז, הסתה, דיסאינפורמציה וכ'ו היה יאיר נתניהו, יחד עם קומץ יועצי תקשורת ומנהלי מדיה וקמפיינים, שחלקם כבר נחקרו במשטרה בעבר בעניין הטרדת עד המדינה שלמה פילבר (כדי להרתיע אותו שלא יעיד מטעם התביעה במשפט נתניהו) או בפרשיית אלי פלדשטיין (שפורסמה בנוב' 2024). כעת, בעקבות התחקיר, מתברר כי האדם המרכזי שמתפעל את המכונה היא לא אחרת מאשר שרה נתניהו עצמה. שרה נתניהו, כידוע, מחזיקה בתואר הלא רשמי 'רעיית ראש הממשלה'. מדובר בתואר ממלכתי, בלי שתהיה לו משמעות מעשית כלשהיא. למעשה, לשרה נתניהו אסור להיות מעורבת בפועל בקבלת ההחלטות של סביבת ראש הממשלה ולהשפיע עליהן, מאחר ומעולם לא נבחרה לתפקיד ואין לה את הכישורים הנדרשים אליו. על אף זאת, התחקיר חושף כיצד נתניהו מעורבת ישירות במינוי של התפקידים הרגישים ביותר בישראל, ביניהם מפכ"ל המשטרה הנוכחי, דני לוי. כמו כן, חושף התחקיר כיצד נתניהו מנצלת את משאבי לשכת ראש הממשלה כדי לתפעל את העובדים הבכירים בה, ובראשם מנהלת הלשכה הוותיקה חני בליוויס ז"ל, על מנת להוציא לפועל קמפיין שטח כנגד משפחות שכולות שתומכות במפגינים נגד משפ' נתניהו (ובראשם משפ' פרקש מקיסריה, שבנם תום נפל במלחמת לבנון ה-2), היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מנדלבליט, התובעת הראשית בתיקי נתניהו ליאת בן ארי ועוד. בפועל, כל מי שמאיים בפועל על שלטון נתניהו או הלגיטימציה שלו, מוצא את עצמו 'מטווח' באמצעות פעילי שטח שמאיימים באלימות (ואף יותר מכך) כנגד אותם גורמים או בני משפחותיהם, מפיצים נגדם שקרים שלא היו ולא נבראו (למשל, 'סגירת המרפסת' של ליאת בן ארי, או שבנה תקף שוטרים וכ'ו). מגמה זו נמשכת כיום ומכוונת בעיקר כנגד היועמ"שית גלי בהרב מיארה, למשל בהפצת שקרים על כך שבנה גנב אפוד צבאי במסגרת שירות המילואים שלו ועוד ועוד. אותה מכונה בדיוק, עם אותם האנשים שמנהלים אותה - ומאותן סיבות, היא זו שממשיכה לאיים, להפיץ שקרים ולהסית כנגד משפחות חטופים המפגינות כנגד טרפוד העסקה בידי נתניהו וממשלת ישראל לאחר 450 ימי לחימה. בסוף דצמבר 24', לנוכח העובדות החדשות שפורסמו בתחקיר, החליטה היועמ"שית על פתיחת חקירה כנגד שרה נתניהו בגין הטרדת עד המדינה שלמה פילבר - עבירה חמורה שיש עמה קלון ועונש מאסר אפשרי.

ה-1.1.25, יום שמסמן את השנה האזרחית החדשה - וסיומה של השנה האזרחית הקשה ביותר מאז קום המדינה. עוד יום של דיונים בכנסת ישראל. על הפרק: דיון בוועדת החוקה בדרישה של חברי 'מועצת אוקטובר', ביניהם גם הורים שכולים, להקמת וועדת חקירה ממלכתית ל-7.10 כפי שמוגדר בחוק . אותה וועדה נמצאת כבר מספר חודשים על הכוונת של הממשלה, הקואליציה ומכונת הרעל, מהסיבה הפשוטה כי היא תעשה עבודה יסודית ורצינית של חקר האמת והטלת אשמה על מי שאחראי למחדל וקונספציית 'חמאס הוא נכס', העברת מיליארדי דולרים לחמאס - 'מזוודות תמורת שקט' וקידום ההפיכה המשטרית, שהחלישה את החוסן הלאומי ופגעה בלכידות החברתית. יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, ידוע בניסיונות ההשתקה העקביים שלו כלפי כל מי שמעוניין לקיים דיון רציני וביקורתי על עמדות שלא נראות לו לגיטימיות. אותו רוטמן גם ניסה למנוע ביקורת פרלמנטרית על הליכי החקיקה המזורזים שניהל בוועדת החוקה כדי לקדם את כל עשרות חוקי ההפיכה שעמדו על הפרק מאז ינואר 23'. רק מספר שבועות לפני כן (דצמבר 24'), נצפה רוטמן כאשר הוא מפנה את הגב לעינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בעזה, ומסרב לדבר איתה. זה אותו רוטמן שאמר למתנגדי ההפיכה המשטרית כי הוא "מזלזל בפחדים שלהם". הסרטון המצורף ממחיש בצורה פשוטה את הקשר שבין ניסיון ההפיכה המשטרית וקידום חקיקה אנטי דמוקרטית, אנטי ממלכתית ודורסנית, לבין היחס לאזרחים שאיבדו את היקר להם מכל, רק משום שהם דורשים הקמה של וועדת חקירה ממלכתית - אותו סוג וועדה בדיוק שאנשי הקואליציה הנוכחית דרשו על נושאים הרבה פחות בעלי חשיבות לאומית, כגון: פרשת 'הממד החמישי', הסכם המים הטריטוריאליים עם לבנון ועוד. התירוצים של קואליציית ההפקרה מגוונים: ועדה שלא תהיה אובייקטיבית, תהיה 'פוליטית' ותישלט ע"י גורמים המתנגדים לשלטון. במקום זאת, הם מציגים להקים וועדה שתישלט באופן מלא ע"י הממשלה והקואליציה. מדוע מה שהיה טוב לפני ה-7.10 לא טוב כיום? כי הכל תלוי מי נמצא בשלטון. זה גם מה שמסביר את היחס כלפי כל מי שמעז לבקר את הממשלה, לא משנה מה עמדתו הפוליטית או מה המחיר ששילם ב-7.10 ולאחר מכן.

8.10.24, בדיוק שנה מאז 'השבת השחורה'. איבתיסאם חיג'אזי, מורה מתמרה, ללא שום עבר פלילי, נעצרה בחשד מופרך - הסתה לטרור, תוך כדי שקושרים את עיניה בפלנלית, כאילו הייתה מחבל שרק עתה נתפס. נציגיו של בן גביר, בראשם דובר המשטרה, נשלחו להתפתל בתקשורת ולנסות להצדיק את ההתנהלות ההזויה של משטרת ישראל בפרשה. מה שהתחיל במעצר דרמטי, עם פלנלית על העיניים והאשמות בהסתה לטרור, והסתיים בשחרור באישון לילה לאחר שבוע שלם של מעצר, הוא בקושי נסיון להסחת הדעת מהמציאות הקשה. הכלל אצל בן גביר הוא פשוט: מה שאפשר לגזור עליו הון פוליטי ולייקים ברשתות חברתיות - מתועד, ומה ש-'מוציא רע' את המשטרה ומגחיך אותו אישית - כאילו לא היה. השנתיים האחרונות (2023-2024) בהן נמצא בן בתפקיד הן השנים בהן נרצחו הכי הרבה ישראלים באירועים פליליים, כמעט פי 2 בכל שנה בהשוואה לתקופה של השר הקודם, עומר בר לב.

ד"ר אודי לוי הקים את יחידת 'צלצל' במוסד, שהייתה אחראית על מלחמה במימון הטרור הבינלאומי. עבודתו סייעה רבות לייבוש המקורות התקציביים של חמאס, שהגיעה בשנת 2012 למצב של כמעט קריסה. עד ההחלטה של נתניהו וראש המוסד דאז, יוסי כהן, על סגירת היחידה. בעקבות כך, החלה גם מדיניות מימון החמאס מהכסף הקטארי, שתוצאתה היא בניית החמאס כמפלצת טרור - וההמשך ידוע. במלים אחרות, לא רק שנתניהו (וכהן בעקבותיו) הוביל למצב בו החמאס הופך מגוף משותק כלכלית לגוף המקבל תזרים קבוע מקטאר במיליוני דולרים כל חודש, אלא אף שהוא מנע את קריסת החמאס באופן אקטיבי עוד ב-2012, כאשר הדבר היה כמעט בהישג יד. השנים בהן חמאס המשיך לקבל את הכסף הקטארי כל חודש הובילו להתעצמותו - ובסוף גם לטבח ה-7.10, כמובן. כך, שלמעשה נתניהו הוא זה שדאג למימון חמאס והפיכתו לארגון טרור משומן ויעיל ממה שהיה לפני כניסתו לתפקיד, ועל כן נושא באחריות הישירה להתעצמותו וליכולת שלו להוציא לפועל את המתקפה הידועה.

בשנה האחרונה הורידו סוכנויות הדירוג הבינלאומיות את דירוג האשראי של ישראל פעמיים. מדובר בצעד חסר תקדים, שאין לו אח ורע בהיסטוריה של מדינת ישראל. דירוג אשראי  הוא ציון הניתן לאנשים פרטיים, חברות  או מדינות , ומגדיר את יכולתם לפרוע הלוואות  (באנגלית משמש המונח Credit rating  לדירוג אשראי לחברות או מדינות, ו- Credit score  לאנשים פרטיים). חישוב הדירוג, על ידי סוכנויות דירוג אשראי , מסתמך על היסטוריה פיננסית, מצב הנכסים וה הון העצמי , והיקף ההתחייבויות שיש לגוף המוערך. דירוג האשראי משמש משקיעים לצורך הערכת סיכונים בנוגע ליכולת הפירעון של הגוף הלווה. כלומר, ככל שדירוג האשראי של מדינה נמוך יותר, כך נהיה פחות כדאי להשקיע בה, כי הסיכון להשקעה והאפשרות שהכסף לא יחזור למשקיע גדול יותר. בניגוד למצב בשנים האחרונות, בו ישראל נהנתה מדירוג האשראי הגבוה ביותר- ולכן הצליחה לגייס השקעות רבות שתרמו לצמיחת הכלכלה הישראלית, רק בשנה האחרונה הורידו סוכנויות דירוג האשראי את הדירוג של ישראל פעמיים- מה שלא קרה מעולם, גם בתקופות קודמות של מלחמה. בסרטון מסביר טרכטנברג באופן תמציתי ופשוט כיצד בניגוד לטענה שהשמיעה הממשלה (ובמיוחד שר האוצר סמוטריץ') עם הורדת הדירוג השנייה לפני מספר חודשים, לפיה מדובר במצב זמני שייפתר כשהמלחמה תסתיים, בפועל סדר הדברים הוא הפוך: *בשל* המשך הלחימה, דירוג האשראי המשיך לרדת - ולא יעלה חזרה עד שסוכנויות הדירוג יראו שיפור משמעותי במצב המדיני-ביטחוני ויחושו כי ישראל חוזרת להיות יציבה מדינית וביטחונית כמו לפני תחילת ניסיון ההפיכה המשטרית.

אמש (26.1.25) מונה כבוד השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון החדש, לאחר ששימש כממלא מקום הנשיאה הקודמת, אסתר חיות, ולמעשה בית המשפט העליון התנהל ללא נשיא נבחר במשך 15 חודשים. זאת למרות הניסיון המתמשך של עמית, עד לאתמול, לסכל את המינוי של עמית מאז פרישתה של חיות, על אף שהייתה הסכמה רחבה כי הוא זה שאמור להתמנות לתפקיד על פי שיטת הסניוריטי (הקובעת כי הנשיא החדש המתמנה נקבע לפי הוותק בבית המשפט העליון בלבד). מה עומד מאחרי הניסיון הזה, הכולל ניסיון ברגע האחרון של מכונתה רעל והנדסת התודעה להמציא האשמות כנגד עמית על ניגוד עניינים ועבירות בנייה לכאורה? התשובה היא פשוטה: עמית נחשב בעיני יריב לוין ל-'לעומתי' ומתנגד עיקש למהלכי ההפיכה המשטרית. לוין היה מעוניין (כיו"ר הועדה לבחירות שופטים) למנות נשיא אחר, שישתף פעולה עם מהלכים אלו ולא יעמוד כחומה בצורה כנגד הניסיון השיטתי לפגוע במעמדו של בית המשפט העליון ובג"צ, כשומר הסף כמעט האחרון של הדמוקרטיה מול ניסוין הרמיסה השיטתי שלה ע"י הממשלה והקואליציה. אמש (26.1.25), לאחר שיריב לוין החליט להחרים את כינוס הוועדה לבחירת שופטים (יחד עם שני נציגי הקואליציה בוועדה) ואת בחירתו של עמית לאחר 15 חודשים (שגם זה נעשתה רק בעקבות הוראה של בג"צ ודחייתה מספר פעמים לבקשת לוין), הודיע זה כי הוא לא מכיר בעמית כנשיא. לאחר ההצבעה הערב על מינויו של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון – שלח שר המשפטים יריב לוין מכתב למנהל בתי המשפט צחי עוזיאל ובו הצהיר: "איני מכיר בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם נבחר פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים". זאת, אף על פי שהשופט עמית נבחר כחוק, ובהתאם להוראת בג"ץ, בוועדה לבחירת שופטים - וברוב של חמישה (כפי שנדרש בחוק). מה המשמעות המעשית של הצהרת לוין? מערכת ניהול בתי המשפט בנויה באופן פריטטי (דו צדדי), כך שנושאים רבים הנוגעים לפעילות השופטת של המערכת תלויה בהסכמת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. בין הסוגיות שעליהם להכריע בהם יחדיו: מינוי נציב התלונות על שופטים, מינוי שופטים בפועל לבתי המשפט, מינוי שופטים בכירים, מינוי והארכת כהונה של יושבי ראש וחברי ועדות ערר, מינוי נשיאים וסגני נשיאים. השר הוא גם זה שמכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולכן כשהוא אינו מכנס אותה – שופטים חדשים, לכל הערכאות, אינם מתמנים. מסיבה זו, המשמעות המעשית של הצהרתו של לוין היא שיתוק המערכת ותקיעת הניהול השוטף שלה – לפחות בשנתיים הקרובות, אלא אם הכנסת תתפזר לפני המועד הנקוב שלה. יש לציין כי בחצי שנה האחרונה לוין כבר הנהיג את השיתוק הזה – ולכן לכאורה אין חדש מבחינה מעשית בעקבות ההצהרה של לוין. בהיעדר נשיא לבית המשפט העליון – לממלא המקום שלו יש את אותן סמכויות בדיוק. עוד לפני שהשופט יצחק עמית מונה לנשיא, ועוד לפני הטענות שעלו נגדו לאחרונה, השר לוין החרים את הפגישות עם עמית שכיהן כממלא מקום הנשיא, וכך גם בשלושת החודשים האחרונים לכהונתו של ממלא המקום הקודם, עוזי פוגלמן. כתוצאה מכך, נוצר המחסור הנוכחי בשופטים – 3 בעליון ו-12 ביתר הערכאות, לא כולל השופטים שאמורים לפרוש השנה. באופן זה, לוין נמנע מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים ובמשך חצי שנה האחרונה לא התמנו שופטים חדשים – עד לוועדה שמתכנסת כיום, בהוראת בג"ץ. לצד זאת סוגיות כמו מינוי יושבי ראש לוועדות ערר ומינוי נשיאים וסגני נשיאים גם נתקעו ולא קודמו, וגם לא מונה נציב תלונות על שופטים. למעשה, להצהרה של לוין אין שום משמעות חוקתית ואינה יכולה להתממש ברמה המעשית, אך ברור כי הניסיון שלו לתקוע טריז בגלגלי מערכת המשפט, והסירוב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כחלק מכך, הובילו (ועדיין עלולים להוביל) לעיכוב במינוי שופטים בערכאות שונות, ליצור עומס נוסף על מערכת המשפט (העמוסה לעייפה גם כך, בשל מחסור גדול בשופטים) ולהביא לעינוי דין ופגיעה באזרחים.

ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, התייחס לפני מספר ימים (21.1.25) לשאלת 'היום שאחרי' בעזה ולסירוב של הממשלה לדון ולהכריע בסוגיה. בראיון שנתן לגלי צה"ל הסביר כהן מדוע הסרבנות של ישראל נובעת מחוסר הרצון לסיים את המלחמה, תוך כדי עירוב של שיקולים פוליטיים כמובן, ותוך כך גם מונע את הכרעת חמאס בפועל ומוביל גם להמשך הפוטנציאלי של הלחימה, ללא השגת מטרותיה (וביניהן מיטוט חמאס). המשמעות היא פשוטה: הסיסמה הריקה על 'ניצחון מוחלט' לא רק שאינה מחוברת למציאות, אלא גם סותרת את מה שהממשלה מנסה לעשות בפועל. העובדה כי אין ואקום בעזה תוביל לכך שגם אם החמאס לא יהיה זה שימשיך לשלוט ברצועה, אין זה אומר שהמצב הביטחוני ישתפר. כל עוד לא מכריעים בסוגיה, החמאס ימשיך לשלוט בפועל בעזה, תוך כדי שהוא משתקם צבאית וממשיך לשלוט בה גם אזרחית.

ה האמת לגבי המימון הקטארי של הרצועה ומזוודות הכסף שהועברו לעזה מדי חודש? כפי שמעיד בעצמו ראש ממשלת קטאר א-ת'אני בראיון אמש (26.1.25) לחדשות 12, ישראל הייתה זו שביקשה מקטאר שתמשיך ותממן את העזתים במיליוני דולרים כל חודש, גם כשקטאר לא בהכרח הייתה מעוניינת בכך. כפי שנכתב כאן גם בפוסטים אחרים בקטגוריה זו, נתניהו בעצמו (באמצעות ראש המוסד דאז, יוסי כהן) היה זה שדאג להמשיך את המימון הקטארי לעזה עוד משנת 2012. בדצמבר 2020 שלח כהן מכתב, ככל הנראה לאמיר בקטאר או לגורם בכיר אחר במדינה, בעידודו וביוזמתו של רה"מ בנימין נתניהו, שהתחיל את הקשר עם הקטארים בתחילת העשור הקודם: "כבוד הוא לי לפנות אליך ואל בני העם הקטארי בברכות לרגל יום העצמאות של מדינת קטאר. זאת הזדמנות טובה להעביר את תודתנו והערכתנו לסיוע ההומניטרי שמגישה מדינת קטאר במהלך השנים האחרונות לרצועת עזה. לסיוע הזה היה ללא ספק תפקיד יסודי בשיפור מתמשך של המצב ההומניטרי ברצועה, ובהבטחת היציבות והביטחון באזור", כתב כהן במכתבו ל"מדינת קטאר המכובדת". כך נכתב במכתב. ביוני 2021 נשלח מכתב דומה לנמען קטארי, ששמו הושחר. שולח המכתב הוא מי שכונה מעוז, הממונה מטעם המל"ל על הקשרים החשאיים, שלימים ימונה למנכ"ל משרד החוץ וייחשף גם שמו: רונן לוי. "למרות האתגרים הרבים שיש בהעברת הסיוע, שיתוף הפעולה והתיאום בין המדינות שלנו הבטיח שהוא יצליח להגיע לתושבי עזה. שיתוף הפעולה, באמצעות המכניזם המוסכם בינינו, הוביל לשיפור מתמשך במצב ההומניטרי בעזה", הודה לוי לגורם הקטארי. "אנחנו מבקשים שהסיוע הכלכלי הקטארי לא יועבר דרך מתווכים או מדינות אחרות שאינם השגריר מוחמד אל-עמאדי (הקטארי). אנחנו מעריכים מאוד את שיתוף הפעולה ואת השיח הפתוח שנועד להבטיח את היציבות והביטחון באזור ולגרום למדינות ולעמים שלנו להתקרב זה לזה". נתניהו עצמו פנה כבר בשלהי 2018 במכתב חשאי אל שלטונות קטאר בדוחה, והפציר בהם להמשיך להעביר כספים לרצועה, כיוון שזה מה שיוריד את המוטי בציה של ארגוני הטרור. מעטים בלבד ראו בזמנו את המכתב הזה, שנשמר בסוד. במשך שנים זאת הייתה המדיניות: לחפש את המדינה ה"נדיבה" כדי שתזרים כספים לרצועת עזה, במה שלימים יתגלה כחיזוק לא רק של מצבה ההומניטרי של האוכלוסייה העזתית, אלא גם כחיזוק של חמאס, ששולט בשטח ובאוכלוסייה עצמה. הקונספציה לפיה העברת הכסף הקטארי תוביל לשקט ביטחוני ויציבות (דולרים תמורת שקט) קרסה כמובן לחלוטין ב-7.10.23. גם אם המחשבה מאחורי הדברים הייתה כי המהלך חיוני כדי למנוע משבר הומניטרי ברצועה, אין להתעלם מהעובדה כי ישראל היא שעמדה מאחורי המהלך, ולכן לא ניתן להאשים את קטאר כ-'תומכת טרור' מבלי להכיר באחריות הישירה של ישראל למימון חמאס. הדברים היו ידועים כבר ממקורות נוספים, אך כאן הם נאמרים מפיו של ראש ממשלת קטאר עצמו.

מה בעצם קרה במהלך המו"מ על עסקת החטופים? מדוע הוא לקח כ"כ הרבה זמן והאם הייתה לזה הצדקה מלכתחילה? בראיון שנתן לחדשות 12 אמש (26.1.25) מפרט ראש ממשלת קטאר א-ת'אני, ששימש באופן אישי כמתווך במו"מ מאז שהחל עוד באוקטובר 23', את הדינמיקה שאפיינה את התהליך והתוצאה אליה הגיעו בסופו של דבר לפני מספר ימים, כאשר נחתם סופית ההסכם מול חמאס על שחרור 98 החטופים הנותרים והפסקת הלחימה בעזה. א-ת'אני מסביר בצורה ברורה ופשוטה כי ההסכם שהושג כעת הוא כמעט אותו הסכם בדיוק עליו היה אפשר להסכים כבר במאי, לפני 8 חודשים לפחות (והוא מבוסס על אותם עקרונות של הסכם החטופים הראשון בדצמבר 23'). אותו הסכם ממאי, שאושר עקרונית על ידי נתניהו כבר באפריל ונקרא גם 'מתווה נתניהו' (או 'מתווה ביידן', שהציג אותו לעולם באותו חודש כהסכם שנתניהו רצה בו בעצמו), זהה כמעט אחד לאחד להסכם שנחתם כעת, למעט פרטים ספציפיים שנוסחו ונחתמו ממש בימים האחרונים לפני החתימה. משמעות הדברים היא פשוטה: ההתעקשות של נתניהו והממשלה שלא לחתום על ההסכם ולשחרר את החטופים הנותרים, תוך סיום המלחמה, אינה יותר מאשר אחיזת עיניים במסווה של טיעונים ביטחוניים (לדוגמא: חשיבותם המכרעת של ציר פילדלפי או פרוזדור נצרים, חאן יונס, רפיח או כל תירוץ אחר להתעקשות על נוכחות ישראלית ברצועה) שמלכתחילה לא הייתה לא שום הצדקה וגם לא הובילה להסכם טוב יותר מבחינת ישראל בסופו של דבר. עקרונות המסגרת היו ידועים כבר מראש: ההסכם יהיה חייב לכלול שחרור של מספר אסירים גבוה, כולל 'עם דם על הידיים', תוך סיום הלחימה ונסיגת צה"ל מעזה בקצב, או דרך, כזו או אחרת. לא הייתה אפשרות אחרת להחזיר את החטופים, בוודאי לא בלחץ צבאי. המחיר שהיינו צריכים לשלם על התעקשות זו, שראש ממשלת קטאר מציין כי נבעה גם משיקולים פוליטיים, היא ברורה וכואבת מאוד: לפחות 30 חטופים הרוגים שהיו יכולים כבר להיות בבית, מאות חיילים שנהרגו בעזה במהלך השנה, תוך הצדקה של המשך הלחימה, כדי להביא למיטוט חמאס ו\או שחרור חטופים (שתי מטרות שלא הושגו) וכן גם הרס עצום בעזה וכמות רבה של הרוגים - שעלולים להביא גם לחיזוק הארגון ותשתית הטרור שלו.