ראש ממשלת קטאר: כך מסמסו את המו"מ מול חמאס במשך שנה ומשכו את המלחמה, ללא סיבה ובאותם תנאים כמו שהוסכם כעת

מה בעצם קרה במהלך המו"מ על עסקת החטופים? מדוע הוא לקח כ"כ הרבה זמן והאם הייתה לזה הצדקה מלכתחילה? בראיון שנתן לחדשות 12 אמש (26.1.25) מפרט ראש ממשלת קטאר א-ת'אני, ששימש באופן אישי כמתווך במו"מ מאז שהחל עוד באוקטובר 23', את הדינמיקה שאפיינה את התהליך והתוצאה אליה הגיעו בסופו של דבר לפני מספר ימים, כאשר נחתם סופית ההסכם מול חמאס על שחרור 98 החטופים הנותרים והפסקת הלחימה בעזה.

א-ת'אני מסביר בצורה ברורה ופשוטה כי ההסכם שהושג כעת הוא כמעט אותו הסכם בדיוק עליו היה אפשר להסכים כבר במאי, לפני 8 חודשים לפחות (והוא מבוסס על אותם עקרונות של הסכם החטופים הראשון בדצמבר 23'). אותו הסכם ממאי, שאושר עקרונית על ידי נתניהו כבר באפריל ונקרא גם 'מתווה נתניהו' (או 'מתווה ביידן', שהציג אותו לעולם באותו חודש כהסכם שנתניהו רצה בו בעצמו), זהה כמעט אחד לאחד להסכם שנחתם כעת, למעט פרטים ספציפיים שנוסחו ונחתמו ממש בימים האחרונים לפני החתימה.

משמעות הדברים היא פשוטה: ההתעקשות של נתניהו והממשלה שלא לחתום על ההסכם ולשחרר את החטופים הנותרים, תוך סיום המלחמה, אינה יותר מאשר אחיזת עיניים במסווה של טיעונים ביטחוניים (לדוגמא: חשיבותם המכרעת של ציר פילדלפי או פרוזדור נצרים, חאן יונס, רפיח או כל תירוץ אחר להתעקשות על נוכחות ישראלית ברצועה) שמלכתחילה לא הייתה לא שום הצדקה וגם לא הובילה להסכם טוב יותר מבחינת ישראל בסופו של דבר. עקרונות המסגרת היו ידועים כבר מראש: ההסכם יהיה חייב לכלול שחרור של מספר אסירים גבוה, כולל 'עם דם על הידיים', תוך סיום הלחימה ונסיגת צה"ל מעזה בקצב, או דרך, כזו או אחרת. לא הייתה אפשרות אחרת להחזיר את החטופים, בוודאי לא בלחץ צבאי.

המחיר שהיינו צריכים לשלם על התעקשות זו, שראש ממשלת קטאר מציין כי נבעה גם משיקולים פוליטיים, היא ברורה וכואבת מאוד: לפחות 30 חטופים הרוגים שהיו יכולים כבר להיות בבית, מאות חיילים שנהרגו בעזה במהלך השנה, תוך הצדקה של המשך הלחימה, כדי להביא למיטוט חמאס ו\או שחרור חטופים (שתי מטרות שלא הושגו) וכן גם הרס עצום בעזה וכמות רבה של הרוגים - שעלולים להביא גם לחיזוק הארגון ותשתית הטרור שלו.