Search this site

עם היבחרותו מחדש של דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב בנוב' 2024, מיהר ערוץ 14 (כמו שאר מכונת הרעל) להכריז על 'ניצחון ענק לישראל'. המועמד המועדף על נתניהו והימין נבחר, ומבחינת הערוץ מדובר בהוכחה להשגחה אלוהית כמעט. השופרות נכנסו לאקסטזה, ברכו 'שהחיינו' והיו בטוחים שהנה מגיע עידן שבו ישראל תוכל להמשיך את המלחמה כאוות רצונה, לעשות כל העולה על רוחה בעזה וכ'ו - כפי שמפנטז הימין המשיחי כבר מאז תחילת המלחמה, כולל כיבוש מחדש של עזה והתנחלות בגוש קטיף. בפועל, טראמפ 'התגלה' כ-'אכזבה גדולה' בקרב השופרות לאחר שקידם (מאחוריה גבה של ישראל) הסכם הפסקת אש ושחרור חטופים מול קטאר, תוך הצבת ההסכם כעובדה מול נתניהו וישראל. בן רגע, הפך טראמפ מ-'משיח' ל-'אויב', והיחס כלפיו בערוץ 14 ובשאר אמצעי התקשורת של מכונת הרעל השתנה לחלוטין. פתאום טראמפ הפך למי שעוין את ישראל ופועל כנגד האינטרסים שלה, רק משום שדרש מנתניהו להביא להפסקת אש ולחתום על הסכם לשחרור החטופים - כמעט אותו הסכם שנתניהו עצמו הסכים לו עקרונית כבר בחודש מאי. גם כל ההתעקשויות של נתניהו על כך שלא יסכים לנסיגה מציר פילדלפי או נצרים התגלו כהתעקשות מיותרת שמטרתה רק למשוך זמן. נתניהו, כמו שאר הימין, קיווה כי טראמפ יוביל לכך שכל דרישותיו של נתניהו ביחס למלחמה תתקבלנה, ובפועל גילה מציאות שונה לחלוטין. הדרך משם ועד הפיכתו למוקד החדש של מכונת הרעל הייתה קצרה. האייטם כאן מתוך 'מהצד השני' מסביר את הדברים בצורה פשוטה וברורה.

סוגיית השירות הצבאי והפטור לחרדים מעסיקה את הציבור הישראלי עוד מקום המדינה. כל פעם הנושא מגיע שוב לפתחה של הכנסת, משם נעשית חקיקה שמקדמת או מטרפדת את האפשרות להמשיך את הפטור הגורף מגיוס לתלמידי ישיבות (בסמכות שר הביטחון) ומשם הלאה לבג"ץ. בגלגול האחרון של הסוגייה בג"צ קבע כי על המדינה להציג ולהעביר חוק גיוס שמסדיר את הפטור מחדש, שכן תוקפו של החוק הקודם כבר פקע מזמן. זה גם הנושא שעליו אומרות המפלגות החרדיות כי הקואליציה תקום ותיפול. שר הביטחון הקודם, יואב גלנט, התנגד נחרצות לחוק גיוס (או השתמטות, למעשה) אשר אינו מושג בהסכמה ואינו תואם את צרכי הצבא, קרי: לא חוק שמטרתו לשרת רק את האינטרסים של המפלגות החרדיות או כזה שפוגע עוד יותר בכוח האדם בצבא. הדיונים על מתווה הגיוס ממשיכים גם בימים אלו. עמדת מערכת הביטחון ברורה: מאז ה-7.10 חסרים אלפי חיילים קרביים, אין שום הצדקה להעניק פטור גורף מגיוס לציבור שלם. ככה לא מנצחים. לשר הביטחון ישראל כץ כל זה כבר לא ממש מזיז. כבר כמה ימים ברצף (החל מאמצע ינואר 25') מגיע ישראל כץ לוועדת חוץ ובטחון, ובלי למצמץ מציג מתווה גיוס מחורר ומלא שקרים, שמנוגד גם לעמדת צה"ל ומערכת הביטחון וגם לעמדת היועצת המשפטית, שצריכה לתת חוות דעת על חוקיות המתווה (מאחר והוא סותר את חוק שירות החובה). בפועל, מדובר בחוק השתמטות מלא מלא‼ הסרטון כאן מתעד את הדיון האחרון בוועדה (22.1.05), בו נכחו גם גיל לימון, המשנה ליועמ״שית; וראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא; שניהם פשוט פירקו לרסיסים כל טענה של כ"ץ והציגו תמונה ברורה והפוכה ממה שהוא מנסה להציג, לפיה אין צורך או אפשרות לגייס כמות גדולה של חרדים. הכל בשם ההסכמות הקואליציוניות. בפועל, כץ מתפקד כבובה על חוט - ופוגע במערכת הביטחון ובצרכי הצבא. כך לא מנצחים, כך נראה כישלון מוחלט.

בסרטון זה מסבירה עינב צנגאוקר, אמו של מתן שעדיין נמצא בעזה, על החובה לסיים את המלחמה ולדאוג שכל החטופים חוזרים בעסקה - כשגם השלב השני (בו אמורים לחזור 64 חטופים) מקוים, קרי: שהממשלה לא מטרפדת אותו מתוך הרצון לשמור על שלמות הקואליציה. נכון לעכשיו, היכולת לשמור על אחידות הקואליציה (לאחר פרישת 'עצמה יהודית') תלוי בסמוטריץ' והציונות הדתית, שכבר הודיעו שלא יתמכו בהמשך העסקה לשלב השני, הכולל הפסקה של המלחמה לטווח הארוך. בנוסף, מסבירה צנגאוקר מדוע חייבים כבר עכשיו לקבוע כיצד יתנהל המעבר משלב א' לשלב ב' כדי שההסכם לא ייפסק באמצע, מאחר וכרגע יש יותר מדי נעלמים שיכולים להפיל אותו. מי ירוויח מזה? אנחנו יודעים (מי שצריך לאשר ולבצע אותו, קרי: הממשלה והעומד בראשה).

מה הולך לקרות עם עסקת החטופים וחזרתם? דנה וויס יאיר שרקי, פרשני חדשות 12, מתייחסים למשמעות הפוליטית-ציבורית של העסקה: החל מהשחרור הראשון של שלושת החטופות (רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר) מתחיל כאן קרב על הנרטיב של העסקה והאם היא 'שווה את המחיר' בעיני הציבור, קרי: האם 'קיבלנו' בה (החזרת החטופים) יותר מאשר 'נתנו' (הפסקת אש ונסיגה מעזה, גם אם זמנית). למאבק זה יש השלכות ישירות על המשך ההסכם ומימושו בפועל. במילים אחרות: נתניהו יצטרך לבחור בין בן גביר וסמוטריץ' (האינטרס הפוליטי של שימור הקואליציה) או החטופים. בנוסף, אם הממשלה תתחיל 'לזגזג' במימוש ההסכם עוד לפני סוף השלב הראשון, הדבר ישפיע לא רק על מימוש השלב השני (בו אמורים לחזור מרבית החטופים), אלא על סיום השלב הראשון עצמו, מאחר והתנהלות ישראלית שתיתפס ע"י חמאס כהפרה של ההסכם ורצון לא להמשיך בו עלולה להוביל לכך שנמצא את עצמנו עם מימוש של שלב ראשון חלקי בו מוחזרים בסופו של דבר רק 16 חטופים מתוך 33 שאמורים לחזור בשלב הראשון - כמעט חצי. זאת מכיוון שהשבועיים האחרונים (מתוך 6) בשלב הראשון הם הקריטיים ביותר ובהם גם אמורים לחזור רובם החטופים מתוך 33. ככה זה כשההסכם מלא חורים ובורות פוטנציאליים (או 'נתיבי בריחה' במקרה של נתניהו).

יום חמישי, ה-17.1.25. לאחר 467 יום של מלחמה וחטופים בשבי, תוך כדי שעוברת יותר משנה מאז עסקת החטופים האחרונה, מתקבלת ההודעה על השגת ההסכם בין ישראל לחמאס על הפסקת אש והחזרה היסטורית של החטופים הנותרים בעזה. מדובר באירוע בקנה מידה בינלאומי ובעל משמעות היסטורית מרחיקת לכת. אחד אחד מתחילים להודיע כל הגורמים הרלבנטיים על ההסכם: זה התחיל בהודעה של טראמפ בטוויטר, עבר להצהרות רשמיות של ביידן וראש ממשלת קטאר ואפילו נשיא המדינה בוז׳י הרצוג הגיב. רק אדם אחד קטן מאוד, אנטי מנהיג, בורח למשך יומיים מהציבור הישראלי שאותו גרר ל-468 ימי מלחמה וחודשים ארוכים של המתנה מורטת עצבים ומלאת תקווה וחששות - עד להסכם הסכם. כמעט אחד לאחד אותו ההסכם שנתניהו עצמו הכריז כבר באפריל שהוא מסכים לקדם, המכונה גם 'מתווה נתניהו'. במקום לצאת לאומה ולהציג את ההסכם לציבור הישראלי, הוא עסוק בשרידות הקואליציה ובספינים שהם פשוט התעללות במשפחות החטופים. לדוגמא: שישראל תקיים רק את השלב הראשון בעסקה, שבו אמורים להשתחרר רק 33 חטופים לכל היותר, בעוד 64 אחרים עדיין יישארו בעזה ואמורים להשתחרר רק בשלב השני. במוצאי שבת ה-18.1.25, יומיים אחרי שהכריזו בעולם על חתימת ההסכם, נתניהו 'נזכר' להוציא הודעה לתקשורת, בה הוא מכריז שההסכם נוצר בגלל ההתעקשות שלו על הישארות בציר פילדלפי ונצרים (למרות שישראל הסכימה לסגת מהם בשלב השני של העסקה) או תירוצים אחרים לעובדה שהתמהמה במשך 9 חודשים עם חתימה על הסכם שבסופו של דבר כמעט וזהה להסכם שהיה יכול להיחתם כבר באפריל, מאי או לפחות אוגוסט. מדוע? משום שהוא עצמו 'נאנס' ע"י טראמפ לחתום על ההסכם, אותו הוא 'סגר' ישירות מול הקטארים, במקום להוביל להסכם שבו ישראל יכולה לקבוע את התנאים. מדוע? רק מתוך הפחד שלו מבן גביר וסמוטריץ' והפחד לאבד את הקואליציה. כרגיל, שלמות הקואליציה גוברת על האינטרסים של מדינת ישראל. ההתנהלות של נתניהו סביב חתימת ההסכם (ובכלל) חושפת עד כמה מדובר במנהיג חלש ומבוהל ש-'לא נמצא באירוע'. מגיע לנו הרבה הרבה יותר.

כמה חקיקה מושחתת אפשר להעביר ב-42 יום?! הרבה. אתמול (20.1.25), מתחילה הפעימה הראשונה בשלב הראשון של עסקת החטופים: רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר חוזרת הביתה לאחר 470 יום בשבי חמאס. כשמדינה שלמה פשוט עוצרת נשימה כדי להבין אם נסגרת עסקה, במה עוסקת ממשלת ישראל? מנצלת את האירוע ומעבירה בשקט בשקט חוק רבנים מושחת מהיסוד, תוך כדי שהיא ממשיכה בהליכי ההפיכה המשטרית ובתהליכי קידום של 97 חוקים שעוד מונחים על שולחן הכנסת והיו רוצים שיעברו עוד במושב הנוכחי: חוק פלדשטיין (חסינות מהעמדה לדין עבור מדליפי מסמכים), חוק ההשתמטות, חוק סגירת התאגיד, שינוי הועדה לבחירת שופטים, השתלטות על לשכת עורכי ועוד ועוד. כל זאת, תוך כדי שהם מציגים 'מתווה פשרה' לכאורה, כאילו הוא תוצר של 'הסכמה רחבה' ואמור לתת לגיטימציה לשינויים מרחיקי לכת בהרכב הוועדה לבחירת שופטים - ובכך להשתלט עליה כחלק משמעותי במהלכי ההפיכה המשטרית ובהשתלטות על מערכות החוק. לאנשים האלה אין עכבות או מוסר, וב-42 הימים הקרובים הם מסוגלים לנצל את השקט כדי להפוך שיטת משטר.

עינב צנגאוקר, שבנה מתן עדיין חטוף בשבי החמאס, משתפת כיצד המצב בו היא נמצאת והיחס שזכתה לו (יחד עם בני משפחות חטופים אחרים) מצד תומכי ליכוד והממשלה הנוכחית, גרם לה לפקוח את עיניה ולצאת מהכת הביביסטית, שמעריצה את בנימין נתניהו ואת שותפיו לדרך ללא הבחנה. בחלק אחר של הראיון עינב מספרת כי בתור תומכת נלהבת של נתניהו הייתה צופה באלימות של שוטרים כלפי מפגינים ובניסיונות דריסה של מפגינים ע"י נהגים ואומרת לעצמה: "מגיע להם". רק כשחוותה את הדברים בעצמה הבינה בתוך איזו הנדסת תודעה היא הייתה במשך שנים. מתוך 'פגישה עם רוני קובן'.

העובדה במקרים רבים ישנם הבדלים גדולים (בלשון המעטה) בין ההבטחות וההצהרות של נתניהו למה שקורה במציאות אינה דבר חדש. כך גם בנוגע להסכם החזרת החטופים שישראל חתמה עליו ממש בימים אלה (ינואר 25'). בפועל, כמעט כל ההצהרות של נתניהו על הצורך להתעקש על גורמים כאלה ואחרים כתנאי לחתימה על עסקת החטופים (ציר פילדלפי, אי סיום הלחימה, קבלת רשימה של חטופים חיים ועוד) פשוט לא עמדו במבחן המציאות ואינן נכללות בהסכם שנחתם. הישארות בציר פילדלפי ונצרים, הפיקוח על חזרת התושבים לצפון הרצועה, שחרור מחבלים לשטחי יו"ש ורשימת חטופים חיים - אלה ההבטחות של רה"מ לגבי עסקת חטופים שלא כלולות במתווה.  הפער המשמעותי ביותר, שהוא גם אחת הטענות של השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כלפי נתניהו, קשור בסוגיית ציר פילדלפי. נתניהו אמר בכמה הזדמנויות שישראל לא תעזוב את הציר בשום מקרה, אך בהסכם נכתב כי ישראל תיסוג מרוב הציר באופן הדרגתי במהלך השלב הראשון, ותפנה אותו לגמרי בשלב השני. דרישה נוספת של נתניהו ועליה ויתר בסופו של דבר היא מנגנון פיקוח על חזרת תושבים לצפון רצועת עזה. לפי ההסכם הנוכחי, תושבים יוכלו לעבור את ציר נצרים צפונה ללא בדיקה.  כך גם בסוגיית שחרור המחבלים : נתניהו הבטיח בעבר שלא ישוחררו מחבלים לשטחי יהודה ושומרון. נוסח העסקה הנוכחית מאפשר את שחרורם של מחבלים שלא נשפטו בגין רצח לשטחי הרשות. נקודה אחרונה היא הדרישה, שכבר מנעה הסכם באחד מהסבבים הקודמים, לקבלת רשימה של כל החטופים החיים מחמאס. בפועל, רשימה כזו לא תתקבל גם הפעם לפני היום השביעי להסכם. משמעות הדברים היא פשוטה: ההצהרות והספינים של נתניהו, לפיהן גורמים כאלה ואחרים מצדיקים את אי חתימה על העסקה במהלך השנה האחרונה (מאז עסקת החטופים הראשונה) היו תירוצים להמשך המלחמה ותו לא. בסופו של דבר, לא הייתה שום סיבה להתעקש עליהם מלכתחילה מאחר והם לא שינו שום דבר באפשרות להגיע לעסקה או השפיעו על הזמן בה תהיה הסכמה בין ישראל לחמאס. מה קרה בזמן הזה? עשרות חיילים נהרגו במלחמה שנעצרה באחת, מבלי למוטט את שלטון חמאס, וכך גם חטופים שכבר לא יחזרו לעולם. אם היה מסכים נתניהו למתווה שהוצג כבר באפריל (ועליו גם נתן הסכמה עקרונית) ניתן היה, ככל הנראה, להימנע מחודשים ארוכים ומיותרים של מלחמה ושבי, בלי שום הצדקה ביטחונית. אופן ניהול המלחמה והמו"מ הרע את מצבם וגבה מחירים כבדים מכולם - חוץ ממנו ומחברי ממשלתו כמובן.

מה באמת קרה בממשלה מאז ה-7.10? כיצד התנהלו המהלכים הצבאיים והמדיניים, כולל המשא ומתן על הסכם להחזרת החטופים? גדי אייזנקוט, שנכנס לממשלה ולקבינט עם בני גנץ ממש עם תחילת המלחמה, מתפטר בחודש אפריל 24' לאחר חצי שנה. זאת, לאחר שהוא רואה כיצד הממשלה עצמה מטרפדת בכוונה אפשרות לסיים את המלחמה ולהוביל לעסקה, רק משום שהיא נשלטת ע"י בן גביר וסמוטריץ'. כפי שהוא מספר, המתווה לעסקה כבר היה מוכן ומוסכם עוד באפריל, אך סמוטריץ' ובן גביר דרשו מביבי לא להעלות אותו לדיון - אחרי שכבר נתן אור ירוק לצוות המו"מ מול חמאס לקדם אותו ולדון בו. כפי שהוא מסביר, השיקול האישי-פוליטי הפך לשיקול המרכזי בהתנהלות המלחמה. בן גביר משמש בפועל כראש ממשלה חליפי, ולכן ההתנגדות שלו לעסקה וחוסר האכפתיות שלו מהחטופים מונע את חזרתם. הם מדברים חדשות לבקרים על 'ניצחון', אך בפועל עסוקים רק בניסיון לנצח את צה"ל עצמו.

מאי 24', שישה חודשים לתוך המלחמה. שר הביטחון (לשעבר) יואב גלנט מישיר מבט אל המצלמה ואומר לציבור בצורה ברורה: לא יהיה ניצחון צבאי על חמאס בלי ביסוס חלופה שלטונית-מדינית בעזה, לא יהיה ממשל צבאי ברצועה ולא יהיה 'ניצחון מוחלט'. זאת, בניגוד לסיסמאות הריקות על 'ניצחון מוחלט' והדיבורים על מיטוט של החמאס בכוח צבאי בלבד. כפי שמתאר גלנט, החל מאוקטובר כבר החל לעסוק בנושא יחד עם מערכת הביטחון, והביא הצעה קונקרטית להעברת כוחו השלטוני של חמאס לגורם אזרחי לא עוין. נתניהו, מצידו, סרב (ועדיין מסרב, 15 חודשים מתחילת המלחמה) להציג את התכנית ולדון בה באופן רציני. במילים אחרות, נתניהו מנע (ועדיין מונע) כל אפשרות ליצירת מציאות מדינית ממשית שתבטיח את הכרעתו האמיתית של חמאס, קרי: במו ידיו הוא זה שמונע את אותו 'ניצחון מוחלט' עליו הוא מדבר ללא הרף ואותו הוא מבטיח מאז תחילת המלחמה. ינואר 25', כעבור 8 חודשים: ישראל חותמת על עסקה להחזרת החטופים מול חמאס, הכוללת גם את הפסקת הלחימה ל-42 יום (לפחות). חמאס אמנם נחלש משמעותית מבחינה צבאית ואינו מסוגל להוציא לפועל מתקפות כמו לפני ה-7.10, אך עדיין שולט אזרחית לחלוטין ברצועה. ניצחון מוחלט לא היה (ולא יהיה) פה. החמאס ימשיך ויתחזק בהדרגה, מהסיבה הפשוטה שאין שום ארגון שמאיים על ההגמוניה השלטונית שלו בעזה. מי המרוויח העיקרי מהמצב? הקואליציה המשיחית-קיצונית של בן גביר וסמוטריץ' - אלו שעדיין מאמינים כי 'החמאס הוא נכס', אבל לא מוכנים אפילו לעשות את מה שנדרש כדי להחזיר חטופים חיים הביתה לאחר 15 חודשים בשבי. מדוע? מכיוון שהדבר יוביל לסיום המלחמה, ובפועל גם לגניזת החלומות על כיבוש מחדש של הרצועה. בסופו של דבר: אין ניצחון מוחלט, יש עשרות חטופים (מי יודע כמה בדיוק) שנהרגו בזמן שהיה אפשר להחזירם בהסכם כבר לפני חודשים, החמאס עדיין שולט בעזה. ככה נראית מדינה שנשלטת ע"י ממשלה שלא רוצה להביא לסיום המלחמה מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות (תלוי במי מדובר) וכולנו משלמים את המחיר.

בסרטון זה, שפורסם חצי שנה לתוך המלחמה (אפריל 24'), מסביר מדוע נתניהו והממשלה מסרבים לדון בשאלת 'היום שאחרי' בעה ובמציאת חלופה שלטונית לחמאס. התשובה של יעלון לכך היא פשוטה: נתניהו מנוהל ע"י קבוצת קנאים-משיחיים (בראשם סמוטריץ' ובן גביר), אשר מעוניינים ליצור שלטון תיאוקרטי-משיחי בישראל, הכולל גם סיפוח דה פקטו של רצועת עזה והקמת התנחלויות חדשות, תוך כדי התנערות מהאפשרות של הסדר מדיני, שלום וברית אזורית עם מדינות ערב המתונות (ובראשם סעודיה) וחיזוק הברית האסטרטגית של ארה"ב - בלעדיה אין יכולת קיום למדינת ישראל. במקום זאת, אומר יעלון, טבע נתניהו (בסיועה של מכונת הרעל והנדסת התודעה) כבר מתחילת המלחמה את המונח 'ניצחון מוחלט', שמטרתו לשכנע את הציבור שניתן למוטט את חמאס ללא הסדר מדיני ומציאת חלופה שלטונית שגם תוביל לסיום המלחמה. החטופים, טוען יעלון, הם 'מגש הכסף' שעליו מתקיימת דוקטרינת נתניהו והמשיחיים - ובכך הם מובילים בפועל להפקרתם, על מזבח האידיאולוגיה המשיחית שלהם מחד, והאינטרסים הפוליטיים של נתניהו מאידך.

איך הפכה קטאר לחלק משמעותי במערכת היחסים שבין ישראל, חמאס ונתניהו? ומדוע היא גורם משמעותי בתיווך סביב שחרור החטופים גם עכשיו? אבי יששכרוף, הפרשן הבכיר לענייני ערבים (ומיוצרי 'פאודה') מסביר כיצד נתניהו היה זה שהכניס את קטאר, ספקית מזוודות הדולרים של חמאס, לתוך הסיפור העזתי-ישראלי, ולמעשה היה זה שגרם להתעצמות וחימוש חמאס מאז 2014. נתניהו ידע שהכספים מגיעים ישירות לזרוע הצבאית של חמאס - ועדיין ממשיך לדאוג למדיניות 'הפרוטקשן'. לטענת יששכרוף, נתניהו 'הימר' על חיזוק החמאס כדי להחליש את הרש"פ וניסה 'לרכוב על גב הנמר' - עד שהנמר טרף אותנו. מאז, הוא מסרב לקחת אחריות ולהודות בהימור השגוי שלו.