גלנט מול נתניהו: אי אפשר לנצח את חמאס בלי חלופה מדינית

מאי 24', שישה חודשים לתוך המלחמה. שר הביטחון (לשעבר) יואב גלנט מישיר מבט אל המצלמה ואומר לציבור בצורה ברורה: לא יהיה ניצחון צבאי על חמאס בלי ביסוס חלופה שלטונית-מדינית בעזה, לא יהיה ממשל צבאי ברצועה ולא יהיה 'ניצחון מוחלט'. זאת, בניגוד לסיסמאות הריקות על 'ניצחון מוחלט' והדיבורים על מיטוט של החמאס בכוח צבאי בלבד.

כפי שמתאר גלנט, החל מאוקטובר כבר החל לעסוק בנושא יחד עם מערכת הביטחון, והביא הצעה קונקרטית להעברת כוחו השלטוני של חמאס לגורם אזרחי לא עוין. נתניהו, מצידו, סרב (ועדיין מסרב, 15 חודשים מתחילת המלחמה) להציג את התכנית ולדון בה באופן רציני. במילים אחרות, נתניהו מנע (ועדיין מונע) כל אפשרות ליצירת מציאות מדינית ממשית שתבטיח את הכרעתו האמיתית של חמאס, קרי: במו ידיו הוא זה שמונע את אותו 'ניצחון מוחלט' עליו הוא מדבר ללא הרף ואותו הוא מבטיח מאז תחילת המלחמה.

ינואר 25', כעבור 8 חודשים: ישראל חותמת על עסקה להחזרת החטופים מול חמאס, הכוללת גם את הפסקת הלחימה ל-42 יום (לפחות). חמאס אמנם נחלש משמעותית מבחינה צבאית ואינו מסוגל להוציא לפועל מתקפות כמו לפני ה-7.10, אך עדיין שולט אזרחית לחלוטין ברצועה. ניצחון מוחלט לא היה (ולא יהיה) פה. החמאס ימשיך ויתחזק בהדרגה, מהסיבה הפשוטה שאין שום ארגון שמאיים על ההגמוניה השלטונית שלו בעזה.

מי המרוויח העיקרי מהמצב? הקואליציה המשיחית-קיצונית של בן גביר וסמוטריץ' - אלו שעדיין מאמינים כי 'החמאס הוא נכס', אבל לא מוכנים אפילו לעשות את מה שנדרש כדי להחזיר חטופים חיים הביתה לאחר 15 חודשים בשבי. מדוע? מכיוון שהדבר יוביל לסיום המלחמה, ובפועל גם לגניזת החלומות על כיבוש מחדש של הרצועה.

בסופו של דבר: אין ניצחון מוחלט, יש עשרות חטופים (מי יודע כמה בדיוק) שנהרגו בזמן שהיה אפשר להחזירם בהסכם כבר לפני חודשים, החמאס עדיין שולט בעזה. ככה נראית מדינה שנשלטת ע"י ממשלה שלא רוצה להביא לסיום המלחמה מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות (תלוי במי מדובר) וכולנו משלמים את המחיר.