Search this site

כבר לאחר קידום עסקת החטופים הראשונה בנובמבר 23' קיבלה מכונת הרעל, בניצוחו של נתניהו, החלטה אסטרטגית: להפוך את משפחות החטופים לאויב, לצייר אותם כמי שמונעים את העסקה הבאה ובכך מפקירים בעצמם את יקיריהם, מונעים מצה"ל 'לנצח את החמאס' ואף ממומנים בכסף זר (בדומה לטענות כלפי ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית). יתרה מכך, מכונת הרעל ניסתה להלך אימים על בני המשפחות ולהשחיר את המאבק שלהן באופן מכוון כמאבק 'פוליטי' שמובל ע"י ארגוני המחאה, ולא כמאבק אותנטי של בני משפחות החטופים שרוצים שיקיריהם יחזרו הביתה - ללא כל קשר לשיוך פוליטי. הקמפיין נגד המשפחות, שהתחיל על אש קטנה דרך חשבונות אנונימיים וקבוצות וואטסאפ סגורות של תומכי ליכוד, התפשט ברשת ובערוץ 14 ורדיו גלי ישראל. המטרה: לשמור על שלטון הממשלה הנוכחית והעומד בראשה, דרך דה־לגיטימציה למאבק להחזרת החטופים. השיטה: תקיפת מטה המשפחות והעומד בראשו, רונן צור (שנאלץ להתפטר מתפקידו בהתנדבות מחשש לגורל המשפחות והקמפיין) ומתקפות אישיות על בני המשפחות — עד לאירועי אלימות של ממש. ככה נראית מכונת הרעל בפעולה כאשר היא פועלת בשירות המטרה הנלוזה של סיכול עסקת חטופים - בכל מחיר.

אבי יששכרוף הוא עיתונאי וסופר ותיק החוקר כבר עשורים את הזירה הפלשתינית והמזרח תיכונית. בראיון זה הוא מסביר מדוע מדיניות הממשלה במלחמה היא בגדר 'כישלון מוחלט' (וזאת בניגוד ל-'ניצחון המוחלט' שהבטיח לנו נתניהו בתחילת המלחמה) ומדוע ההתעקשות של הממשלה לא לדוג לחלופה מדינית לחמאס תוביל בסופו של דבר רק להמשך שלטונו, באופן שבו המלחמה תוכל להימשך עוד ועוד, מבלי שמטרותיה המוצהרות: מיטוט החמאס והחזרת החטופים, בכל מושגות. גם לאחר ההלם והטרגדיה הנוראים שחווינו כולנו, ובעיקר צה"ל, ב־7 באוקטובר, הצבא הצליח להתרומם שוב על רגליו ולהכות באינטנסיביות ובנחישות את חמאס. לא מדובר בטיפול נקודתי, אלא במכות אדירות שלחמאס ייקח שנים להשתקם מהן: מספר האבדות העצום מקרב מחבלי חמאס; השבויים הרבים; חוסר היכולת להתמודד על הקרקע כמסגרת צבאית עם העוצמה של צה"ל; הבריחה למנהרות והפקרת האזרחים; וההימלטות של בכירי חמאס דרומה כשהם מקיפים את עצמם בבני ערובה לכל מקום אפשרי, כדי להימנע מעימות עם חיילי צה"ל. הפעולה הקרקעית הישראלית בעזה הותירה רצועה הרוסה, מדממת, עם פגיעה קשה בזרוע הצבאית של חמאס וכמובן בתשתיות הצבאיות של הארגון שנפגעו בצורה קריטית. על אף ההישגים הטקטיים המרשימים של צה"ל, לא ניתן לדעת יששכרוף להתעלם מן הכישלון המתמשך והסיסטמטי מבחינת המדיניות הכוללת, עליה אחראית הממשלה עצמה: בכל שטח שממנו נסוג צה"ל ברצועת עזה שבים וצצים אנשי חמאס, הממשיכים לשלוט בפועל בשטח: מפקחים על חלוקת הסיוע, שולטים במחירי המוצרים, רודפים חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל - ובמקרים מסוימים מוציאים אותם להורג. המטרה הראשונה - מיטוט שלטון חמאס, טוען יששכרוף, לא מושגת בעיקר מאחר שממשלת ישראל ונתניהו מסרבים בתוקף לדון בחלופות ריאליות לניהול האזרחי של רצועת עזה, בשל החשש של נתניהו מבן גביר ומסמוטריץ'. כתוצאה מכך, לא מושגת 'הכרעה' בעזה ואין כרגע שום חלופה ריאלית לשלטון חמאס מלבד שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית ברמאללה ומדינות ערביות סוניות מתונות. אך מכך נתניהו חושש במיוחד, אפילו יותר מהישרדותו של שלטון חמאס. מדוע? לא מאחר שהרשות מסוכנת יותר, אלא מהחשש שאפילו דיון באשר לאפשרות של שיתוף פעולה עם אנשי הרשות יביא למיטוט שלטון נתניהו עצמו בשל פרישת בן גביר וסמוטריץ' (ואולי לאחר מכן למיטוט שלטון חמאס). בסופו של דבר, נתניהו מונע שינוי ממשי בעזה ובכך מאפשר במו ידיו את הישרדות חמאס, למרות הפעולה הצבאית המצליחה יחסית.

במשך כל מהלך המלחמה, החל מימיה הראשונים, מפעילים נתניהו ושלוחותיו בתקשורת ובמכונת הרעל מערכת של הנדסת תודעה, דיסאינפורמציה וספינים שנועדו לצורך אחד ויחיד: המשך המלחמה, גם ללא צורך צבאי או ביטחוני ממשי, על מנת להמשיך את שרידותה של הקואליציה ולכן גם את המשך שלטונו. זאת, ללא השגת שתי מטרות המלחמה הרשמיות: מיטוט החמאס והחזרת החטופים. בסוף נוב' 24', יותר מ-400 יום מאז תחילת המלחמה, התייצב נתניהו עם שר הביטחון החדש, ישראל כץ, על חוף הים בעזה, ודיבר על המשך הצורך במלחמה. זאת, תוך כדי שהרמטכ"ל ושאר ראשי מערכת הביטחון מודים כי המערכה בעזה כבר מיצתה את עצמה. הפער בין ההצהרות המדיניות לבין הערכות המצב המקצועיות של הדרג הצבאי הבכיר מעלה שאלות מהותיות לגבי האסטרטגיה הלאומית. בעוד שהרמטכ"ל וראשי מערכת הביטחון מציגים הערכות מקצועיות המבוססות על נתוני השטח, נראה שהדרג המדיני (ובראשם נתניהו) מונע משיקולים נוספים שאינם בהכרח מתיישבים עם המציאות המבצעית. גם רוב הציבור סובר כי המלחמה מתנהל משיקולים פוליטיים של הישרדות נתניהו והקואליציה, והדבר בא לידי ביטוי בסקרי דעת הקהל שנערכים בחודשים האחרונים. ומי משלם בינתיים את המחיר? החטופים שממשיכים להיות מופקרים למותם והחיילים שממשיכים להיפצע ולהיהרג ללא כל תכלית ממשית וברורה או סיבה חיונית ומוצדקת בשלב זה, על אף שהמלחמה הייתה מוצדקת לחלוטין בתחילתה וזכתה לקוצנזוס הרחב ביותר

4 ימים לאחר ה-7.10 הבטיח נתניהו לאזרחי המדינה כי הממשלה תיקח על עצמה את משימת שיקום העוטף ותושביו, באמצעות מנהלת 'תקומה' שתפקידה לרכז את המאמצים הממשלתיים בנושא תחת משרד ראש הממשלה. "לא יחסר כסף", הכריז נתניהו. ובפועל? כלום ושום דבר. מנכ״לים מתחלפים כמו גרביים, התקציב קוצץ במיליארד שקל(!), אין שיקום, אין בניה, הפקרה על הפקרה! לא תקומה ולא נעליים... יותר משנה חלפה, ומה שנותר מההבטחות הגדולות הן רק מילים ריקות שנישאו ברוח. תושבי העוטף, שאיבדו את ביתם, את ביטחונם ואת כל עולמם, ממתינים לפתרונות אמיתיים שיאפשרו להם לחזור ולבנות את חייהם מחדש. במקום זאת, הם נתקלים בביורוקרטיה מתישה, בהבטחות סרק ובמערכת שמעבירה אותם מפקיד לפקיד כמו כדור פינג פונג. המספרים מדברים בעד עצמם - קיצוץ של מיליארד שקל מתקציב השיקום הוא לא טעות טכנית או "התאמה תקציבית". זו בחירה מודעת להפקיר קהילות שלמות. בזמן שמשפחות עדיין מתגוררות במלונות ובדירות זמניות, התקציבים זולגים למקומות אחרים, והפתרונות המובטחים מתמהמהים. מנהלת 'תקומה' הפכה לסמל של כישלון ניהולי. החלפת מנכ"לים בקצב מסחרר רק ממחישה את חוסר היציבות וההמשכיות בטיפול במשבר. איך אפשר לצפות לשיקום אמיתי כשאין יד מכוונת יציבה, כשאין תוכנית עבודה ברורה, וכשכל מנהל חדש צריך ללמוד את העבודה מההתחלה? הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להסתתר מאחורי מילים גבוהות ותתחיל לספק פתרונות אמיתיים. תושבי העוטף לא צריכים עוד הבטחות - הם צריכים מעשים. הם צריכים תקציבים שיגיעו בזמן, תוכניות בנייה שייצאו לפועל, ומערכת שתתמוך בהם לאורך כל הדרך. כי בסופו של דבר, השאלה היא לא רק של שיקום פיזי, אלא של אמון - אמון שנשבר ושעכשיו, יותר מתמיד, זקוק לתיקון.

כיצד ומדוע השתלט איתמר בן גביר על משטרת ישראל? בן גביר הוא השר לביטחון פנים הראשון בעל עבר פלילי: עשרות אישומים, שמונה הרשעות על תמיכה בטרור וחברות בארגון טרור - 'כהנא חי', שהוצא מחוץ לחוק עקב האידיאולוגיה הגזענית שלו נגד ערביי ישראל והפעילות האלימה של אנשיו (ובן גביר בתוכם) כנגד הציבור הערבי. בן גביר הוא גם השר הראשון בתולדות המדינה (והמשרד לביטחון פנים בפרט) שהיה יעד שב"כ ולקח חלק בהסתה כנגד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כמה עמוקה החדירה של כהניזם אל המשטרה? מי הכוורת שמקיפה את בן גביר? מה חלקה של התקשורת בנירמול החבורה הזו? כיצד כל אלו מתקשרים לעובדה כי מאז כניסתו של בן גביר לתפקיד עלתה הפשיעה במגזר הערבי בעשרות אחוזים- ההיפך המוחלט מההבטחות שלו על 'החזרת המשילות והביטחון האישי', אותן הבטיח לציבור לפני הבחירות? ג'וש בריינר, כתב משטרה ותיק, מעניק הצצה לאופן שבו השתלט בן גביר על המשטרה וההשפעה הישירה שיש לכך על החיים של כולנו (חלק 1 מתוך 3)

על מנת להבין את התהליך ההרסני שעברה משטרת ישראל ע"י איתמר בן גביר, מספיק להביט בצמרת המשרד והכוורת שמקיפה אותו. בן גביר הקיף את עצמו בחבורה המורכבת ממורשעים בהסתה ותמיכה בטרור, שגם נאסר עליהם להתמודד לכנסת (בנצי גופשטיין), נערי גבעות שהיו יעד מעקב של השב"כ במשך תקופה ארוכה בשל מעשיהם הלא חוקיים והאלימים (גם כלפי מוסדות השלטון) ועוד. כמעט לכל החבורה הזו עבר פלילי, על חלקה האמריקאים מטילים סנקציות. אלה האנשים שמנהלים את משטרת ישראל. כיצד זה משפיע על שלטון החוק והביטחון האישי של האזרח? ג'וש בריינר, כתב משטרה ותיק, ממשיך לעשות סדר בסוגיה בחלק 2 מתוך 3 של 'המשטרה נכבשה'

באוגוסט 24' נכנס ניצב דני לוי, מפקד מרחב חוף במשטרה, לתפקיד מפכ"ל המשטרה. זאת, על אף שהושמעו ביקורת קשות כלפי מינויו והעובדה כי לא צבר מספיק ניסיון כמפקד מרחב על מנת למלא את אחד התפקידים הרגישים והמורכבים במדינה. בין היתר, הועלו כלפי לוי חשדות כי הוא זכה למינוי עקב גילויי הנאמנות שלו לשר בן גביר עצמו, ולא למשטרת ישראל או ערך השמירה על שלטון החוק וביטחון אזרחי המדינה. כמפקד מרחב חוף, לא הביא לוי לשום הישג משמעותי מבחינת המלחמה בפשיעה. להיפך, הפשיעה תחת ידיו רק התגברה משמעותית במהלך השנה שבה כיהן כמפקד המרחב. אם כן, מדוע מונה דווקא הוא לתפקיד המפכ"ל, למרות שאין שום הישגים התומכים בכישוריו? יתרה מזאת, מאז כניסתו של בן גביר למשרד לביטחון לאומי חלה עלייה מטאורית בכמות מקרי הפשיעה בחברה הערבית ובמדינה בכלל, כולל מקרי רצח, שוד, אלימות ועוד. בנובמבר 24' הגיע רנ"צ לוי לדיון בכנסת על מצב הפשיעה. במהלך דיון זה, הביא לוי נתונים שקריים המראים כי חלה לכאורה ירידה ברמת הפשיעה, למרות שבפועל הנתונים (הלקוחים מתוך מרכז המחקר והמידע של הכנסת) מראים ההיפך לגמרי. סילוף נתונים כה מגמתי מעיד על פוליטיזציה עמוקה במשטרת ישראל, והצגת הנתונים המסולפים הולמת את הרצון לשרת פוליטית את בן גביר.

ב-7 לאוקטובר איבד יניב צור את בנו אמיר, קצין בסיירת מטכ״ל, שנלחם בגבורה עילאית בקרבות בכפר עזה . בדרכו , באחד מהמחסומים, המשטרה עוצרת אותו ומבקשת ממנו תעודת זהות - שבאותו הרגע לא הייתה ברשותו . הוא מעוכב לחקירה (באופן לא חוקי) ואז נעצר (כנ"ל), עובר חיפושים גופניים ומובא לתחנת המשטרה - כשהשוטרים יודעים היטב שהם מתעללים באב שכול . זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות לאופן שבו מתנהלת משטרת ישראל תחת איתמר בן גביר - אובדן גבולות, השתלחות באזרחים והפעלת חוק וכוח שרירותיים.

ה-‏31 לאוגוסט, יום שבת. כל המדינה נסערת עקב הידיעה המרה על הירצחם הברוטלי בשבי של ששת החטופים: כרמל גת, הרש גולדברג פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי ז"ל. כל המדינה נסערת, לא מצליחה לנשום עם היוודע הרצח הנוראי - שהתרחש לאחר שהצליחו לשרוד 10 חודשים בשבי והיו אמורים כבר להשתחרר בעסקה . למחרת, ה-1 לספטמבר, מגיעים מאות אלפים לשער בגין לאחת ההפגנות הגדולות בתולדות המדינה - בדרישה ברורה לחתום על העסקה לשחרור החטופים שנותרו. ביומיים הללו, ובשבוע שאחריהם, עסקה לשכת ראש ההמשלה רק בדבר אחד: איך להנדס את דעת הקהל כדי לעכב עסקה!! מה עושים? ממציאים ספין לפיו נמצא מסמך רשמי של החמאס, המוכיח לכאורה כי הוא מעודד מההפגנות למען החטופים, ואף מקשיח עמדותיו בזכותן, וכך לכאורה מונע את ביצוע העסקה. המציאות? לא היה ולא נברא. המסמך מפוברק, ומהווה עוד שלב בהנדסת התודעה של הממשלה כנגד החטופים, במטרה להשתיק את הביקורת כלפיה ולטרפד את העסקה משיקולי הישרדות פוליטיים

בנובמבר 2024, כשנה וקצת לאחר השביעי באוקטובר ותחילת מלחמת 'חרבות ברזל' בעזה, פוטר באבחה אחת שר הביטחון, יואב גלנט. זו הפעם השנייה שבה פוטר גלנט, כאשר הפעם הראשונה הייתה בזמן שיא ניסיונות ההפיכה המשטרית. אז, הרקע לפיטוריו הייתה הביקורת הציבורית שהשמיע כנגד ניסיון ההפיכה ומקדמיו שר המשפטים, יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה, שמחה רוטמן. גלנט טען כי מהלך ההפיכה פוגע פגיעה ממשית בביטחון מדינת ישראל ובלכידות החברתית שלה. אז, נתניהו חזר בו מהחלטת הפיטורין עקב הלחץ הציבורי העצום כנגד המהלך, הידוע גם כ-'ליל גלנט'. בפעם השנייה, החליט שוב נתניהו לפטר את גלנט, על אף שישראל נמצאת במלחמה שגלנט הוא האמון עליה. פיטורי שר ביטחון אינם דבר של מה בכך, במיוחד לא בזמן מלחמה. אחרי פיטורי גלנט, כשכבר היה ברור שנתניהו איבד כל מעצור, חלחלה בציבור ההבנה כי פיטורי גלנט היה רק מהלך הראשון. היעד הבא הוא פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. פרופ׳ יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי, מביא הסבר חשוב ומאיר עיניים על מסע ההסתה של הממשלה כנגד היועצת המשפטית מוסדות השלטון - ועל שלטון החוק שלא ייתן להם להיפטר ממנה .

מושב החורף 2024 של הכנסת מתאפיין במגוון הצעות חקיקה, שמטרתן להמשיך ולקדם את ההפיכה המשטרית, שקידומה נעצר (לכאורה) עם תחילת המלחמה. בין החוקים המקודמים נמצא החוק של יו״ר הקואליציה, ח״כ אופיר כץ. מטרתו של החוק בפועל היא לאפשר למדינת ישראל לפסול את כל הנהגת ערביי ישראל הנוכחית מלהתמודד בבחירות, וכך לדכא את הצבעת הציבור הערבי ולהבטיח את המשך שלטון הימין בדרכים לא דמוקרטיות. פרופ' עירן הלפרין מהאונ' העברית, מומחה לפסיכולוגיה חברתית, מסביר את ההיגיון הפוליטי שמאחורי המהלך וכיצד הוא עלול לשנות באופן קיצוני את כלל המשחק הדמוקרטיים בישראל, המבוססים על בחירות חופשיות ופתוחות.

האיומים והמהלכים להדחת היועמ"שית גלי בהרב מיארה וראש השב"כ רונן בר הם חלק ממהלך רחב ומבהיל לחיסול הדמוקרטיה הישראלית וקידום הפיכה משטרית בפועל, אולם התקשורת המרכזית אינה מציגה לציבור את התמונה המלאה. סרטון זה של העיתונאית העצמאית אור-לי ברלב מפרטת 12 עובדות שמבהירות את הסיפור המלא ביחס לתהליך המתחולל כאן מאז תחילת מושב החורף של הכנסת (אוק'-נוב' 2024). נתניהו ושותפיו נמצאים בשלב מתקדם מאוד של ביצוע הפיכה במדינה, וישראל נמצאת אולי במרחק של ימים או שבועות בודדים, מעלייתה למסלול מהיר לדיקטטורה קיצונית משיחית ומושחתת, שתביא חורבן על המדינה. יש את כל ההצדקות החוקיות להוצאת נתניהו לנבצרות. היועצת המשפטית לממשלה וראש השב"כ צריכים לדעת שרוב מוחץ בציבור עומד מאחוריהם, וסומך עליהם להשתמש בכל הכלים החוקיים. והם צריכים לפעול ברגע הנכון - לפני שיהיה מאוחר מדי.