Search this site

אחד התארים שבנימין נתניהו הכי אוהב לנכס לעצמו הוא 'מר כלכלה'. מי שרואה בעצמו אביר השוק החופשי, מקדם התחרות הגדול בתולדות וישראל וזה שאחראי לזינוק 'המטאורי' ברמת החיים בתקופתו כראש ממשלה, כולל ההבטחות על עידן חדש של 'שלום כלכלי' עם כל שכנינו בעולם הערבי, מי שמייחס לעצמו את התפתחותו של ההייטק הישראלי לאחד המתקדמים בעולם - נתפש בקלקלתו כשהחל ניסיון ההפיכה המשטרית, שגרר אחריו תגובה כלכלית של האטת ההשקעות, חשש ביחס לכדאיות העסקית בישראל (שתמיד נהנתה מאשראי גבוה מאוד בקרב השווקים ונחשבה ליעד כדאי מאוד להשקעה, גם ברוב תקופת נתניהו) וכ'ו. על אף שיש רבים הרואים בנתניהו את מי שקיבל החלטות מכריעות בתקופתו כשר אוצר (2003-2006), אשר 'הצילו את כלכלת ישראל' והכריחו אותו לקבל החלטות קשות, גם אלה שתמכו בו ובמהלכיו הכלכליים בזמנו (תחת ממשלת שרון) פשוט לא מסוגלים להתעלם מהנזקים שמתחוללים כאן מאז שחזר לתפקיד ראש הממשלה. הסרטון הבא מתאר רק חלק קטן מתוך ההישגים הכלכליים השליליים שהגענו עליהם תחת ממשלת המחדל, שכמובן הבטיחה לנו 'להילחם ביוקר המחייה' בשלל הבטחות בומבסטיות ומנותקות מהמציאות. כל הנתונים כאן מתייחסים לתקופה שקדמה למלחמה, ואם ניקח גם אותה בחשבון - המצב גרוע הרבה יותר. בניגוד למה שטוענים פעמים רבות, גם מלחמה אינה גזירת גורל תקציבית וצריך לדעת כיצד להתנהל במהלכה. האופן שבו הממשלה הנוכחית פועלת הוא ההיפך הגמור ממה שמצופה מממשלה בזמן מלחמה, כל שכן כזו שמתיימרת לייצג את 'ישראל השנייה' והאוכלוסיות המוחלשות.

1.10.24, פיגוע נוראי ביפו, 7 נרצחים. הלב נקרע. השר 'לאין ביטחון פנים' בן גביר ממהר להגיע לזירה, לקפוץ על המסגד שנמצא בסמוך - ולהציע אפילו להרוס אותו. וכל זאת בטענה שהמחבלים הסתתרו במסגד לאחר הפיגוע - דברים חסרי אחריות, חסרי בסיס, מסיתים ומסוכנים. המשטרה נאלצת לשחרר הקלטה שמוכיחה שאנשים ששהו במסגד התקשרו בעצמם לדווח על המחבלים. אבל מה בין גביר לבין אמת? אם אפשר על הדרך להעליל עלילות, לזרוע פחד להסית וללבות שנאה. כל זאת, בזמן שהוא נכשל שוב ושוב בשיפור הביטחון האישי והורדת הפשיעה- עובדה שמאפיינת את כל הקדנציה הנוכחית שלו, בה ממדי הפשיעה עלו בעשרות אחוזים בהשוואה לתקופת ממשלת השינוי!

על מנת להבין מה קורה במשטרת ישראל תחת בן גביר, צריך לשים לב למה שקרה בשנה האחרונה בארגון: פיטורי ניצבים מוערכים ומנוסים (כדוגמת עמי אשד) או התפטרות של אחרים בשל התנגדות לפוליטיזציה של המשטרה, הסתה של בן גביר כנגד מפגינים המתנגדים להפיכה המשטרית והממשלה (ואף כינוי של שוטרים אלימים כ-'גיבורים', הפצת שקרים על אלימות מופרזת של מפגינים והבטחות לקידום) ועוד ועוד. ועוד לא דיברנו על המשך הניסיונות לחיסול הדמוקרטיה וחידוש חוקי ההפיכה המשטרית שחזרו שוב לחיינו. כל זאת בזמן שממשיכים להפיץ את הסיסמה של 'אחים אנחנו' - רק שהרבה אחדות אין כאן.

תמונת מצב דצמבר 2024: ישראל במצב חירום – 1500 נרצחים, 101 חטופים, אלפי פצועים, מפונים שלא יחזרו לבתיהם וכלכלה מתרסקת. במקום שיקום ותקווה, הכנסת מקדמת חוקים שמחסלים את הדמוקרטיה, מחזקים את הפילוג ומוחקים את הפיקוח הציבורי: חוק סגירת התאגיד, חוק חסינות למי שמדליף סודות צבאיים (חוק אלי פלדשטיין, במטרה לפתור אותו מהעמדה לדין), חוק 'הכנסת כעיר מקלט לעבריינים' (העמדה לדין של ח"כים רק אם יש תמיכה של יותר מ-90 ח"כים לשלילת חסינותם), חוק פיטורי היועמ"שית ועוד. אף אחד לא לוקח אחריות, חוץ מעל הדברים החשובים רק לשרידות הממשלה - אבל לא לשרידות האזרחים. והמחיר? כולנו נשלם אותו. זו הייתה 2024, היכונו ל-2025. טוב יותר לא יהיה פה כל עוד הממשלה הזו נשארת בשלטון.

הכתובת על הקיר: ממשלת ישראל ה-37 היא ממשלת כהנא חי. נשלטת בידי הגורמים הקיצוניים ביותר בפוליטיקה הישראלית, אולי מאז ומעולם - איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. בזמן שאזרחים רק מתחילים ללקק את הפצעים מהטבח הנורא של ה-7.10, בימין הקיצוני-חרד"לי בראשות סמוטריץ' ובן גביר כבר רצים להקים מחדש את גוש קטיף, בחסות המלחמה ובעידודם של קולות קיצוניים, שלא מתחשבים בעובדה שיש למעלה מ-200 חטופים חיים בעזה ושלצבא יש משימות הרבה יותר דחופות. מבחינתם, זה בדיוק הזמן לממש פנטזיות לאומניות-משיחיות של טיהור אתני ו-'ניקוי' הערבים מכל שטחי ארץ ישראל התנכ"יים, בדיוק כמו שטען הרב כהנא בזמנו. מציאות של מיליוני פלשתינים לא מעניינת אותם. גם לא ההשכלות ההרסניות של מהלך כזה לכל תחום בחיינו. 29 ביונואר 24', בזמן מלחמה, כשמשפחות החטופים נאבקות לשרוד, כש-200,000 ישראלים עקורים מביתם - 18 חברי כנסת ו-12 שרים בממשלה משתתפים וחוגגים בריקודים את כנס ״כובשים ומתיישבים בחבל עזה!״, שנערך בבנייני האומה. היוזמה להקים מחדש התנחלויות בעזה היא למעשה תכנית שנועדה יותר לספק חלומות אידיאולוגיים מאשר מענה מעשי לצרכים הביטחוניים והחברתיים של ישראל. מדובר במהלך שעלול לסכן חיי אדם, לערער את יציבות המדינה ולהעמיק את בידודה הבינלאומי. במקום לחזור לשגיאות העבר, יש לשקול פתרונות אסטרטגיים מציאותיים יותר, תוך התמקדות בהבטחת ביטחון לטווח ארוך ובחיזוק האחדות הלאומית. לאף גורם ביטחוני-מקצועי אין יכולת לתמוך או לגבות מהלך כזה, בטח שלא בזמן מלחמה בחמאס. אבל בעולם המקביל של סמוטריץ' ובן גביר, שרואים במצב הנוכחי 'תקופה של נס' ושלב נוסף בתהליך הגאולה, כל זה לא חשוב. מי שישלם את המחיר זה לא הם - אלא אנחנו.

במשך כל תקופת המלחמה, ולמעשה עד לרגע זה, פועלת מכונת הרעל (וערוץ 14 בראשה) על מנת לעשות דה לגיטימציה לאפשרות של עסקת חטופים, תוך הפיכת מאמצי משפחות החטופים וההפגנות להשבתם ללא לגיטימיים, ואף כחותרים תחת המטרה הצבאית של 'הניצחון המוחלט' והאפשרות של הכרעת חמאס. בפועל, הערוץ מיישם מדיניות תעמולה של הפיכת המשפחות לבוגדות ואת ההפגנות למען שחרורן ל-'מחאה של גורמים עוינים המומנים מכסף זר', טוענים כי 'השמאל הקיצוני השתלט עליהן' ועוד שלל ספינים ושקרים. כבר לאחר קידום עסקת החטופים הראשונה בנובמבר 23' קיבלה מכונת הרעל, בניצוחו של נתניהו, החלטה אסטרטגית: להפוך את משפחות החטופים לאויב, לצייר אותם כמי שמונעים את העסקה הבאה ובכך מפקירים בעצמם את יקיריהם, מונעים מצה"ל 'לנצח את החמאס' ואף ממומנים בכסף זר (בדומה לטענות כלפי ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית). יתרה מכך, מכונת הרעל ניסתה להלך אימים על בני המשפחות ולהשחיר את המאבק שלהן באופן מכוון כמאבק 'פוליטי' שמובל ע"י ארגוני המחאה, ולא כמאבק אותנטי של בני משפחות החטופים שרוצים שיקיריהם יחזרו הביתה - ללא כל קשר לשיוך פוליטי. הקמפיין נגד המשפחות, שהתחיל על אש קטנה דרך חשבונות אנונימיים וקבוצות וואטסאפ סגורות של תומכי ליכוד, התפשט ברשת ובערוץ 14 ורדיו גלי ישראל. המטרה: לשמור על שלטון הממשלה הנוכחית והעומד בראשה, דרך דה־לגיטימציה למאבק להחזרת החטופים. השיטה: תקיפת מטה המשפחות והעומד בראשו, רונן צור (שנאלץ להתפטר מתפקידו בהתנדבות מחשש לגורל המשפחות והקמפיין) ומתקפות אישיות על בני המשפחות — עד לאירועי אלימות של ממש. ככה נראית מכונת הרעל בפעולה כאשר היא פועלת בשירות המטרה הנלוזה של סיכול עסקת חטופים - בכל מחיר. הסיקור של נושא החטופים בערוץ 14 במהלך השנה עורר ביקורת חריפה על היחס שניתן בערוץ למשפחות החטופים. בערוץ הוצג מחקר אקדמי כביכול, שטען כי יש קשר בין הנטייה הפוליטית של יישובים לבין מספר הנפגעים והחטופים במתקפת ה-7 באוקטובר - וכי יישובים שמצביעים יותר למפלגות האופוזיציה נרצחו בהיקפים גדולים יותר. גרף שהוצג בתוכנית הדגיש פילוח לפי מגזרים פוליטיים, מה שגרם למשפחות החטופים ולגורמים נוספים להביע זעזוע, בטענה שמדובר ב"פרסום מפלג ומתיר דם" הפוגע באחדות הלאומית ובכבוד המשפחות והנפגעים עצמם. בנוסף, בערוץ נשמעה ביקורת על עסקת החטופים שנחתמה, בטענה שהיא מסוכנת למדינה ומהווה כניעה לטרור. כמו כן, נטען כי הערוץ ממעיט להתמקד במאבק המשפחות להבאת יקיריהן הביתה, ומעדיף לעסוק בנושאים אחרים או להציף נקודות מבט פוליטיות השנויות במחלוקת. תחושת הפגיעה בקרב המשפחות הודגשה על ידי פעילים ואנשי ציבור שהאשימו את הערוץ בהגברת השסע בחברה הישראלית ובפגיעה בכבודן של המשפחות ובמאבקן.

רפי בן שטרית היה בשר מבשרה של הליכוד. הוא נולד בבית שאן ומעולם לא עזב אותה. כיהן כיו״ר הסניף המקומי של התנועה ואף היה ראש מטה הבחירות של נתניהו. בין השנים 2013-2018 כיהן כראש העיר ומשמש כחבר מועצה גם כיום. בשבעה באוקטובר איבד רפי את בנו אלרואי ז״ל במוצב נחל עוז, בעקבות מחדל ה-7.10 הצטרף לצוות המוביל של וועדת החקירה האזרחית למחדל. את מה שיש לו לומר על היחס לעירו מצד ממשלות הליכוד בראשות נתניהו, במיוחד זו האחרונה, כדאי לשמוע.

כמעט מאז תחילת המלחמה, עת שהקריאות להחזרת החטופים וחתימה על עסקה הלכו ותפסו תאוצה רחבה בציבור בקנה מידה חסר תקדים, החלה מכונת הרעל, בניצוחו של ערוץ 14, במסע דה לגיטימציה שיטתי לא רק לרעיון של עסקת חטופים עצמה, אלא גם לעצם המאבק למען שחרור החטופים, כולל גם למשפחות עצמן - ובמיוחד לדמויות בולטות בתוך המאבק, כדוגמת: עינב צנגאוקר, איילה מצגר, ועוד. במהלך הסיקור של נושא החטופים בערוץ 14 התעוררה ביקורת חריפה על היחס שניתן למשפחות החטופים. בערוץ נעשה ניסיון לחקור אם יש קשר בין הנטייה הפוליטית של יישובים לבין מספר הנפגעים והחטופים במתקפת ה-7 באוקטובר. גרף שהוצג בתוכנית הדגיש פילוח לפי מגזרים פוליטיים, מה שגרם למשפחות החטופים ולגורמים נוספים להביע זעזוע, בטענה שמדובר ב"פרסום מפלג ומתיר דם" הפוגע באחדות הלאומית ובכבוד המשפחות והנפגעים עצמם. בנוסף, בערוץ נשמעה ביקורת על עסקת החטופים שנחתמה, בטענה שהיא מסוכנת למדינה ומהווה כניעה לטרור. כמו כן, נטען כי הערוץ ממעיט להתמקד במאבק המשפחות להבאת יקיריהן הביתה, ומעדיף לעסוק בנושאים אחרים או להציף נקודות מבט פוליטיות השנויות במחלוקת. בניגוד לקו המדגיש את האחדות והסולידריות, תחת הסיסמה 'יחד ננצח'- גם בקרב תומכי ימין רבים שהצביעו לממשלה הנוכחית, העדיפו (ועדיין מעדיפים) בערוץ 14 לאמץ קו אנטי-מאחד, שבא לידי ביטוי בדרכים שונות: בערוץ נמתחה ביקורת כלפי חלק מהמשפחות שמחו בגלוי מול הממשלה, בטענה שהן משתמשות בטרגדיה האישית כדי לתקוף את מדיניות הממשלה הנוכחית או לדרוש וויתורים לא מקובלים בעסקאות החטופים, קרי: העדפה ברורה של האינטרסים הפוליטיים של הממשלה והתמיכה בה על פני האמפתיה וההזדהות עם הסבל של המשפחות. ביקורות אלו עוררו זעם רב בקרב משפחות החטופים ותומכיהן, שטענו שהערוץ מפלג ומנצל את הפלטפורמה לתקוף אותן ועושה פוליטיזציה של הויכוח על העסקה, תוך מסגור שלו כמחאה נגד הממשלה עצמה - ולכן מי שתומך בממשלה צריך גם להתנגד למאבק החטופים. בעוד הקריאות לאחדות נתפסות בעיני רבים כמסר חשוב ואנושי, בערוץ 14 ובקרב תשתיות התקשורת המזוהות עם הימין היו גישות אמביוולנטיות, שנעו בין תמיכה כללית במסר לבין ביקורת על הפוליטיזציה שנתפשה בו. המחלוקת סביב נושא זה משקפת את הפערים בחברה הישראלית, במיוחד בנוגע לתקשורת ולפוליטיקה סביב משברים לאומיים.

מאז ה-7.10 הכריז איתמר בן גביר על מדיניות חדשה בנוגע לחלוקת נשקים עבור אזרחים, כדי להגביר את הביטחון האישי, לפחות לטענתו. המדיניות של איתמר בן גביר להרחבת מתן רישיונות נשק לציבור האזרחי מעוררת ויכוח ציבורי נרחב בישראל. בעוד שיש לה תומכים, הביקורת עליה נוגעת למספר תחומים מרכזיים: 1. חשש מהסלמה באלימות פלילית ואזרחית: ריבוי נשקים עלול להוביל לאלימות מוגברת: מבקרי המדיניות מזהירים כי העלאת מספר כלי הנשק בידי אזרחים עלולה להוביל לשימוש יתר במצבי לחץ, סכסוכים אישיים, או אירועים פליליים. דוגמאות מהעולם מראות שלעיתים נשק שנועד להגן הופך לכלי תוקפני במקרים של וויכוחים, אלימות במשפחה, או מצבי מצוקה נפשית. 2. סיכון לבטיחות הציבור: למרות הכשרה בסיסית הנדרשת לקבלת רישיון, מבקרים טוענים שאין בכך די כדי להבטיח שימוש מקצועי או זהיר בנשק בזמן חירום. לדוגמה, אזרחים עלולים להחטיא בירי ולפגוע בחפים מפשע, במיוחד באזורים צפופים, כמו במקרה של יובל קסטלמן ז"ל, שנורה בשוגג ע"י אביעד פריג'ה, לוחם מילואים שנקלע לזירת פיגוע ירי, זיהה בטעות את קסטלמן כמחבל (על אף שהוא היה זה שניטרל אותו בפועל) והרג אותו. הרחבת הנשק האזרחי מגבירה את הסיכוי שגנבים יגיעו לכלי נשק באמצעות פריצות לבתים או גניבה ממחזיקים פרטיים. 3. חשש ממעורבות באירועים ביטחוניים: הסלמה במתיחות בין יהודים לערבים: יש הטוענים כי חלוקת נשקים רחבה עלולה להחמיר מתחים בין אוכלוסיות יהודיות וערביות, במיוחד באזורים מעורבים. נשק בידי אזרחים עלול לשמש לתגובה לא פרופורציונלית באירועי מתיחות, מה שעלול להצית מהומות רחבות יותר. זכורה גם התגובה של בן גביר עוד לפני ה-7.10, בימים בהם התעקש לעלות להר הבית, להתסיס את השטח ולהכריז כי 'יש להיערך לחומר חומות 2'. באירועי 'שומר החומות' היה בן גביר זה שהסתובב במרכזי הערים המעורבות וניסה להתסיס את תומכי 'עוצמה יהודית', והמפכ"ל לשעבר קבע כי הוא מתסיס את השטח בכל מקום שהמשטרה מצליחה להשיג שליטה. אובדן שליטה על נשק פרטי: במצבי לחץ ביטחוני, ייתכן שאזרחים חמושים ינסו "למלא את מקומם" של כוחות הביטחון, מה שעלול להוביל לתקריות קשות ולפגוע במאמצים של הגורמים המקצועיים. 4. בעיות חברתיות ונפשיות: עלייה בסיכון להתאבדויות: מחקרים מראים שנשק זמין מעלה משמעותית את שיעור ההתאבדויות, שכן נשק הוא אמצעי מהיר וקטלני שקשה להתחרט עליו ברגע האמת. השפעה על תחושת הביטחון: יש הטוענים שיותר נשקים ברחובות דווקא מגבירים את תחושת חוסר הביטחון בקרב אוכלוסיות מסוימות, כמו נשים, מיעוטים, או אזרחים ללא נשק. הבעיה המרכזית עם כל הסיבות הנ"ל חורגת מהוויכוח על היתרונות והחסרונות בהרחבת כמות כלי הנשק בציבור, אלא העובדה כי בן גביר רואה בכך פיתרון לבעיית האלימות וחוסר המשילות, כלומר שהאזרחים הם אלו שצריכים לקחת אחריות על ביטחון הציבור, ולא המשרד שעליו הוא אחראי. במלים פשוטות יותר: 'תסתדרו לבד'.

מה קורה כשהמשטרה מספיקה לשרת את הציבור ומתחילה לפעול תחת אינטרסים פוליטיים? פרופ' יואב ספיר, מנהל המכון למשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ולשעבר הסניגור הציבורי הארצי, מסביר על הסכנה שבפוליטזציה של המשטרה תחת השר בן גביר: חלוקה לא חוקית ולא מפוקחת של כלי נשק לאנשים בעלי אג'נדה פוליטית מסוימת, מינויים פוליטיים של בכירים במשטרה ובשב"ס מתוך נאמנות אישית וללא רקע או כישורים מתאימים, הדחת קצינים שמבטאים ביקורת, ניהול מדיניות מפלה כלפי מפגינים כנגד הממשלה, ניסיונות להשתיק הפגנות ומחאות פוליטיות באמצעים פוליטיים בלתי מידתיים, קידום שוטרים אלימים ועבריינים, החלשת המחלקה לחקירות שוטרים, ועוד. איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, נמצא בלב סערה פוליטית ומשפטית הנוגעת להשתלטות שלו על המשטרה והשימוש בה ככלי פוליטי. פרופ׳ יואב ספיר בוחן את המעורבות שלו בהכפפת המשטרה לאינטרסים של מפלגתו "עוצמה יהודית", בן גביר מעודד אלימות כנגד מפגינים, ובאותו הזמן מעלים עין מפשעים עמם הוא מזדהה פוליטית. האם זהו סימן להידרדרות לדיקטטורה? פרופ׳ ספיר מספר על מעורבותו של בן גביר במינויים בכירים במשטרה, הדחת קצינים ניהול מחאות פוליטיות ועוד. חובה לצפות!

איתמר בן גביר הוא האיש החזק כיום בישראל ובממשלה, או לכל הפחות אחד החזקים. מאז כניסתו לתפקיד השר לביטחון לאומי ואחראי על המשטרה, הוא מחלק נשקים בסיטונאות - ובניגוד לחוק, פועל ככל העולה על רוחו ומשתלט על המשטרה. בנוסף לכך, בניגוד לכל הסכם קואליציוני, הוא ממנה באופן עקבי את 'האנשים שלו' לעמדות מפתח, גם כאלו שחסרי ניסיון רלבנטי לתפקיד או בעלי הצלחות מספיקות. הדוגמה הבולטת ביותר היא כנראה מפכ"ל המשטרה החדש, דני לוי, כמו גם ניצב שירות בתי הסוהר, קובי יעקובי - ששמו נקשר בעוד פרשיית שחיתות ושימוש פסול בסמכות רק בימים האחרונים. על מנת להבין את התהליך ההרסני שעברה משטרת ישראל ע"י איתמר בן גביר, מספיק להביט בצמרת המשרד והכוורת שמקיפה אותו. בן גביר הקיף את עצמו בחבורה המורכבת ממורשעים בהסתה ותמיכה בטרור, שגם נאסר עליהם להתמודד לכנסת (בנצי גופשטיין), נערי גבעות שהיו יעד מעקב של השב"כ במשך תקופה ארוכה בשל מעשיהם הלא חוקיים והאלימים (גם כלפי מוסדות השלטון) ועוד. כמעט לכל החבורה הזו עבר פלילי, על חלקה האמריקאים מטילים סנקציות. אלה האנשים שמנהלים את משטרת ישראל. כיצד זה משפיע על שלטון החוק והביטחון האישי של האזרח? כדי לשרוד ולשרוד ולשרוד, הממשלה הזאת הופכת לשלוחה של האיש הכי קיצוני בישראל.

ערן הידלסהיים מסביר כיצד עובדת השיטה של נתניהו: במשך שנים הוא ממנה לתפקידים הכי רגישים אנשים חסרי ניסיון רלבנטי, שבסופו של דבר חייבים לו אישית את מעמדם, ולכן ניתן להפעיל אותם למטרות שמשרתות את טובתו האישית והפוליטית, ולא את אזרחי המדינה. במלים אחרות: הם לא משרתי ציבור, הם משרתי נתניהו. אבל כשיש אסון או טרגדיה, אותם אנשים 'נעלמים' מהתקשורת ונתניהו לוקח בעלות על האירוע - כדי לנהל הכל לבדו ולזכות בתהילה של 'המבוגר האחראי ששולט במצב'. תוך כדי, הוא מתנער מהמחדל עצמו, או מהאחריות והמעורבות שלו בו, ולוקח קרדיט רק על סיומו - לכישלון אבות רבים, להצלחה רק אחד. כך נוצרה הקונפסציה של 'נתניהו המלך', והמדינה המשיכה להתנהל בדרך נס במשך שנים. עד שהגיעה אותה שבת שחורה. נתניהו מצא את עצמו ללא יכולת לנהל את האירוע לבד - אך גם ללא אנשים סביבו שמסוגלים לסייע לו. כתוצאה, הממשלה לא הייתה מסוגלת לסייע לנו - והתוצאה ברורה. האסון הגדול בתולדות המדינה, והגדול ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה, פגש את הממשלה הכי לא כשירה והכי לא מתאימה לתפקיד שהוטל עליה. מה עושים? מחפשים אשמים אחרים.