Search this site

7.1.25, שנה ושלושה חודשים מאז ה-7.10. עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף והדמות הבולטת במאבק משפחות החטופים, מסורבת להיכנס לכנסת בפעם השנייה תוך שבועיים. לאחר שנפגשה עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שאישר לה להיכנס בסופו של דבר, הגיעה לוועדת החוץ והביטחון (בראשותו של יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין) והטיחה בראש הממשלה נתניהו את כתב האישום הנוקב והמקיף ביותר על הפקרת החטופים מאז תחילת המלחמה והמאבק לשחרורם. לטענת צנגאוקר, נתניהו פועל אך ורק משיקולים פוליטיים, מונע את האפשרות של עסקת חטופים כוללת שתחזיר את כולם הביתה ותסיים את המלחמה. נתניהו, שמפזר אמירות שונות וסותרות ביחס לכוונותיו להביא עסקה, הופיע בעצמו בוועדת החוץ והביטחון לפני מספר חודשים וטען כי מחצית מהחטופים כבר אינם בחיים. נכון לעכשיו, אף אחד לא יודע מה מספרם של החטופים החיים, כך שבפועל הם ממשיכים להיות מופקרים לגורלם, כמו ברולטה רוסית. אחת הטענות שנשמעו מאז תחילת הלחימה בעזה היא שרק הלחץ הצבאי יוביל להחזרת החטופים. בפועל, למעלה מ-100 חטופים שוחררו בעסקה הראשונה, ורק 8 חולצו במבצע צבאי. יתרה מכך, ההערכות מדברות על לפחות 20-30 חטופים שנהרגו כתוצאה מהפצצות צה"ל או הלחץ הצבאי הישיר על חמאס באזורים בהם היו מוחזקים. כך קרה גם במקרה בו נהרגו בשוגג שלושת החטופים שהצליחו להיחלץ מהשבי (אלון שמריז, יותם חיים וסאמר אל טללקה ז"ל) ובמקרה של ששת הצעירים שהוצאו להורג ע"י חוטפיהם כאשר כוחות צה"ל התקרבו אליהם. בנוסף, צנגאוקר תוהה בדבריה מה עושה צה"ל בג'באליה אם ידוע כי חטופים אינם נמצאים שם ומה התועלת הביטחונית בכך ולשם מה עדיין נהרגים שם לוחמים. בהיעדר אסטרטגיה, עיסוק בשאלת 'היום שאחרי' בעזה ובמציאת חלופה שלטונית לחמאס, שגם הוגדרו כאחת ממטרות העל של המלחמה (ובתחום עיסוקה של ועדת חו"ב), אין בכך שום תועלת. בינתיים, החטופים ממשיכים להישאר בשבי, לעבור עינוי גוף ונפש ולמות בשבי, כשגם ברור שאין שום אפשרות טקטית להוציא לפועל מבצעי חילוץ כרגע.

תקציב הביטחון צמח ב-2025 באופן משמעותי כתוצאה מעלות המלחמה. וועדת נגל, שמונתה לבחון מחדש את תקציב הביטחון השנתי לאור אתגרי הבטחון החדשים, המליצה אתמול (7.1.25) להגדיל את תקציב מערכת הביטחון ב-30 מיליארד ש"ח כל שנה, קרי: הגדלה של כמעט 50% לתקציב הביטחון השנתי. אבל מאיפה יבוא הכסף? הפרשן הכלכלי הבכיר שאול אמסטרדמסקי מסביר בסרטון את ההחמצה הגדולה סביב המלצת הוועדה: אם אמנם יש הצדקה והיגיון להגדיל ב-30 מיליארד ש"ח כל שנה את הוצאות הביטחון (סכום שמגיע ליותר מ-5% מהתקציב הנוכחי, שעומד על יותר מ-600 מילאירד ש"ח), הגדלה זו חייבת לבוא יחד עם עידוד הפיריון והכנסת ציבור גדול שאינו לוקח חלק משמעותי בשוק התעסוקה, כמו גם בשירות למדינה, כך שהמדינה גם תוכל להגדיל את הכנסותיה. בפועל, על מי תושת כרגע התוספת התקציבית? כמובן שעל המעמד הבינוני והמגזר היצרני, שנושא גם כך בעול המיסים הגבוה ביותר ביחס להכנסה וקורס תחת יוקר המחייה המאמיר, ובד"כ גם זה שנושא בעול השירות. בפועל, מדובר בעוד דרך לקחת יותר ממי שכבר נותן יותר, במקום ממי שנותן פחות.

כמה לדעתכם עולה גופת חטוף? מה המחיר של חטופה גוססת? אישה מבוגרת? חייל? תינוק? במחירון שממשלת ישראל 'בנתה' לחטופים מאז תחילת המלחמה כבסיס לקידום 'עסקה', הם נמצאים במקום די טוב באמצע – לא יקר מדי, וגם לא זול. נתניהו עצמו התבטא בחודשים האחרונים ואמר: "אנחנו פועלים להשיג מתווה נוסף לשחרור החטופים, אבל אני מדגיש – לא בכל מחיר. יש לי קווים אדומים. הקווים כוללים: לא נסיים את המלחמה, לא נוציא את צה"ל מרצועה ולא נשחרר אלפי מחבלים". אפשר להרגיש, בטעות, שנתניהו מוריד בכוונה את המחיר שלהם. אחרי הכל, הוא סוחר מנוסה. אבל מה לגבי ההתראות שהסחורה לא מחזיקה מעמד בתנאי האחסון? קרי: שהחטופים נמקים, גוססים ומתים בשבי תוך כדי הויכוחים על 'המחיר הראוי' לעסקה? גם סמוטריץ' טען כי "שאלת המחיר היא אחת הדילמות הערכיות, המוסריות והלאומיות הכי מורכבות. נניח שחמאס יבקש עבור כל חטוף חי 20 מתושבי עוטף עזה. האם זה מחיר ראוי? האם יש מחיר?" קל מאוד בקלות להמציא דרישות מצד חמאס לשחרור חטופים שאין להם שום בסיס במציאות ומעולם לא היו מרכיב במשא ומתן, רק כדי להמחיש את המצוקה והקושי בו נמצאים מקבלי ההחלטות. אך בפועל, שאלת המחיר הפכה לאטיקט בקמפיין ציני, שמוזיל את ערך חיי החטופים והמחויבות המוסרית כלפיהם, כאילו מדובר רק בעסקת 'תן וקח' שאפשר לשפוט במונחים של סחר-מכר ועלות-תועלת. בפועל, גם התקשורת משתפת פעולה עם האג'נדה שחיי אדם הם רק מטבע עובר לסוחר – פעם הם זולים יותר, ופעם פחות. סמוטריץ' ובן גביר כבר התבטאו בנושא, ונתניהו עצמו ממשיך לקדם עסקה כמשהו שיכול להשתנות בסדרי עדיפויות משתנים. עד לאן יהיה אפשר לגרור את המשא והמתן הזה? ומה קורה לחטופים תוך כדי? בפועל, הממשלה פשוט מהמרת על החיים שלהם, כנראה משום שהיא לא רוצה לחתום על 'עסקה' לשחרורם ממילא.

מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשייך, מציג את תהליך הקידום של קצינים במשטרה תחת בן גביר. לפי אלשייך, המינויים נעשים ישירות ע"י בן גביר עצמו, בניגוד לוועדה מקצועית (וועדת צדוק) שקבעה את פקודת המשטרה ביחס למינויים, לפיה השר יכול להתערב במינויים רק מדרגת ניצב משנה ומעלה. בפועל, טוען אלשיך, בן גביר עצמו מראיין גם קצינים בדרגות זוטרות יחסית (רב פקד וכ'ו) ומקדם אותם באופן מהיר, תוך התעלמות משיקולים מקצועיים ומכלי ההערכה של המשטרה עצמה או פרקי זמן מינימליים שיש לכל תפקיד על מנת להתקדם לתפקיד הבא. לטענתו, הבעיה נעוצה בעובדה כי אותם קצינים, המעוניים להתקדם במעלה ההיררכיה המשטרתית (באופן טבעי) נמצאים בסוג של סחרור, בו הם נאלצים 'ליישר קו' עם העמדה הפוליטית של בן גביר כדי לממש את הרצון שלהם בקידום. הדבר מעיד על בעיה חמורה שקיימת במשטרה תחת בן גביר והפוליטיזציה שהיא עוברת, שגם מחלישה אותה והופכת אותה להרבה פחות מקצועית - ועל כן פוגעת בביטחון האזרחים ומביאה לעלייה חסרת תקדים באחוזי הפשיעה, כפי שניתן לראות בסיכום נתוני 2023-2024.

סוגיית החקירה של אירועי טבח 7 באוקטובר, המחדל העצום שקדם לו וכל שאר אירועי המלחמה שמתחוללת מאז נמצאת תחת מחלוקת גדולה כבר חודשים ארוכים. נתניהו ואנשיו מתנגדים לקריאות להקים ועדה ממלכתית, בעיקר בשל העובדה שאת חברי הוועדה הזו ממנה נשיא בית המשפט העליון – תפקיד שממלא המקום שלו כיום הוא השופט יצחק עמית, שנחשב למתנגד למהלכי ההפיכה המשטרית ולכן לא מעוניין שזה יתמנה לתפקיד החשוב, שעשוי להשפיע גם על הרכב הוועדה. ן גם לא קיבל את המינוי לנשיא בית המשפט העליון. יש המוטרדים מכך שוועדות חקירה ממלכתיות עשויות להיות מנוצלות לצורכי פוליטיקה וכתעמולה. האשמה היא שוועדות כאלה עלולות לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט ובמוסדות השלטון, כאשר האופוזיציה או קבוצות פוליטיות יראו בהן ניסיון לתקוף את הממשלה או את ראשיה. זו גם הטענה הרשמית מצד נתניהו והליכוד, כפי שהיא מוצגת בתקשורת. הבעיה היא שבפועל, הממשלה מקדמת בדיוק את אותו הדבר: הקמה של ועדת בדיקה פוליטית לחלוטין, שתהיה בשליטה של הממשלה והכנסת. לכן, הטענה כנגד הקמה של ועדה ממלכתית מתוך חשש לפוליטיזציה וחוסר אובייקטיביות היא אולי הגיונית כשלעצמה (גם אם לא מוצדקת), אך פשוט לא עולה בקנה אחד עם המהלכים שנתניהו והממשלה עצמה מקדמים בפועל. יתרה מזאת, נתניהו עצמו תמך בהקמה של ועדות חקירה ממלכתיות כשזה נגע לממשלות אחרות, בטענה כי רק ועדה ממלכתית יכולה לפעול באופן עצמאי. הסרטון כאן מסביר באופן קצר ותמציתי את עיקר ההתנגדות של הקואליציה הנוכחית להקמת ועדת חקירה, מדוע זה סותר לחלוטין את אותה דרישה בדיוק על דברים פחותים בהרבה (כמו פרשת הרוגלות וכ'ו) כשהם עצמם היו באופוזיציה וכיצד זה מתקשר לניסיון ההפיכה המשטרית - לא לרצון להגיע לחקר האמת.

בסוף דצמ' 24' התראיין המפכ"ל לשעבר, רוני אלשייך, וחשף כיצד קצינים בכירים במשטרה תחת בן גביר מונחים לספק 'מכסת עצורים' מסוימת בהוראה של בן גביר עצמו בכל הפגנה. המשמעות הפשוטה והברורה של אמירה זו אינה משתמעת לשתי פנים: המשטרה תחת בן גביר הפכה לספקית מעצרים, ובהוראתו עושה כל שביכולתה כדי לדכא את הזכות האזרחית הבסיסית למחאה לא אלימה. אלשיך התראיין לתוכנית 'רינה ועקיבא' וטען כי המשטרה בניצוחם של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והמפכ"ל דני לוי מתנהלת בצורה פוליטית "אני שומע מקצינים שהם מגיעים להפגנה עם מכסה של עצורים", אמר אלשיך, "אני מצטמרר כשאני אומר את זה. מעבר לזה שזה לא חוקי בעליל - זה לא משרת אף אחד". המפכ"ל לשעבר ביקר בחריפות את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וטען כי התנהלותו חסרת כל אחריות: "הוא מרשה לעצמו לעשות כל מה שמתחשק לו והמערכת הפוליטית בולעת כי היא מבינה שבלעדיו אין ממשלה". "משהו רע קורה במשטרה", הדגיש אלשיך, "השר לביטחון לאומי מראיין קצינים זוטרים, הוא מדבר בפורומים על כך שיקדם קצינים שיקדמו את המדיניות שלו - זה משרת אותו ולא את הציבור". כמו כן, אלשיך הבהיר כי הוא סבור שהליך מינוי המפכ"ל אינו תקין. "מה היינו חושבים אם היו ניגשים לאלוף בצה"ל 11 חודשים בלבד, והיה מוצע לו להיות הרמטכ"ל? זה היה לנו סביר? תהה לגבי מינוי המפכ"ל הנוכחי דני לוי. "הקפיצה בין מפקד מחוז למפכל היא אדירה - זה לא שלב אחד", הוסיף. "החורבן הזה לא יכול להימשך", אמר אלשיך והסביר כי המצב ישתנה ברגע "שיבוא מפכ"ל שירצה לשרת והדרג המדיני לא ייתן לו - לא כמו עכשיו". הסרטון פורסם במקור בעמוד הפייסבוק של 'דמוקרטיה עכשיו'

מה הקשר בין המלחמה בלבנון לבין זו שבעזה? שום קשר. בניגוד לטענה לפיה המלחמה בלבנון תסייע למיטוט חמאס ולהחזרת החטופים, בפועל ההישגים של צה"ל מול חיזבאללה גדולים מאלו שמול חמאס. בסרטון המצורף (מאוקטובר 24', שנה לתוך המלחמה) מציג משה רדמן את הטענה לפיה לממשלה (ובעיקר לכוחות הקיצוניים-משיחיים בתוכה, בראשם בן גביר וסמוטריץ') יש דווקא אינטרס בהשארת שלטון חמאס על כנו, מתוך תפישת 'חמאס הוא נכס' בה הם עדיין אוחזים - משום שהיא משרתת את המטרה המשיחית שלהם הרוצה בהמשך הלחימה כהצדקה לכיבוש כל עזה והחזרה של ההתנחלויות שם. מאחר ואותן שאיפות ותפישות אינן קיימות ביחס לחיזבאללה ולבנון, אין להם משקל בניהול המלחמה שם והצבא יכול לפעול מתוך שיקולים מקצועיים בלבד, מבלי לשרת את האידיאולוגיה המשיחית-קיצונית ששולטת בניהול המלחמה בעזה.

מרץ 23', שיאן של ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית. הפגנה גדולה במרכז ת"א, במהלכה משליכים חמישה שוטרים רימוני הלם לעבר מפגינים - ביניהם רב פקד מאיר סוויסה - בניגוד לכל הגיון או נוהל משטרתי רשמי לפיזור הפגנות, שגם עומד במסגרת החוק. סוויסה נלקח לחקירה במח"ש, שכמו שיש לעשות בכל מקרה בו מתקבלת החלטה המסכנת חיי אדם ללא שום צורך ממשי, כאילו מדובר בהפרת סדר אלימה של מחבלים. מה עושה בן גביר? מקדם את סוויסה לדרגת סגן ניצב, תוך הפרה בוטה של נהלי המשטרה עצמה (אין הצדקה חוקית להתערבות של השר האחראי על המשטרה במינויים בתוך הארגון), ולמעשה מעודד באופן רשמי ופומבי עבירה בוטה על החוק. מאז, היועמ"שית קבעה כי הקידום של סוויסה, תוך כדי חקירת מח"ש, אינו חוקי, ועל כן יש לבטל אותו. המינוי, שנעשה מסיבות פוליטיות של נאמנות אישית לשר ש'מוריד' פקודות ישירות לקצינים בשטח להפעיל אלימות ממשית וברוטאלית כלפי מפגינים נגד הממשלה. בינתיים, בג"צ פסל את הקידום של סוויסה - אבל הכתם לא נמחה. הסיפור הספציפי הזה רק מבטא את התהליך שעברה המשטרה תחת בן גביר: מי שעובר על החוק ופועל באלימות- מקודם ישר בדרגה וזוכה למינוי גבוה יותר.

קצת יותר משנתיים כיהן איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי. זאת בעקבות ולאחר הקמתה של ממשלת החורבן והמחדל, שהבטיחה, בין היתר, 'משילות' ו-'טיפול בפשיעה'. בן גביר, שהבטיח להיות 'בעל הבית', הוביל את מדינת ישראל להידרדרות חסרת תקדים בכל ממדי הביטחון האישי והלחימה בפשיעה בשנתיים שנכנס לתפקיד. תוך פחות משנה, כמות הנרצחים במגזר הערבי, העלייה במקרי האלימות במשפחה כלפי נשים, שיעור גניבת כלי הרכב ועוד טיפסו באופן משמעותי. מגמה זו המשיכה גם בשנה השנייה לכהונתו, למעט ירידה קטנה במספר הנרצחים. ועדיין, בהשוואה לשנה וחצי לפני כן, כאשר השר היה עומר בר לב (כחלק מממשלת בנט-לפיד), העלייה היא חסרת תקדים ובלתי ניתנת להשוואה. הסרטון המצורף מסביר את כל התמונה במספרים פשוטים, סעיף אחר סעיף. התמונה הברורה היא של כישלון מוחלט. במקום לעסוק בשיפור המשטרה, העלאת המקצועיות וכ'ו, עוסק בן גביר מיומו הראשון בתפקיד בהפיכתה של משטרת ישראל מגוף מקצועי למליציה פרטית, הפועלת בשם האינטרס הפוליטי שלו ושל הממשלה. את התוצאות, כמו בכל שאר התחומים של חיינו בהם ממשלת החורבן על מלא רק הביאה לנזקים חסרי תקדים - אנחנו אלה שמשלמים.

ינואר 24', חצי שנה לאחר תחילת המלחמה: הממשלה מודיעה על סיום תקופת הפינוי של התושבים, שמאפשרת מימון של השהות החלופית שלהם במקומות אחרים בארץ. המפונים (לפחות בחלקם) מעוניינים לשוב הביתה, אך לשם כך צריכה העיר לחזור למצב תקין, כולל מיגון ראוי ומסגרות חינוך מתפקדות. זה לא המצב בעוטף עזה לאחר 6 חודשים של לחימה עיקשת וירי טילים בלתי פוסק. למרות כל זאת, הממשלה מסרבת להאריך את הוראת הפינוי ולדאוג לאזרחים - שמופקרים לגורלם. רק היה צריך להאריך את הוראת הפינוי ולהמשיך לתקצב אותה, אך זה לא נמצא בסדר העדיפויות של הממשלה המגזרית - שלא סופרת את תושבי העוטף, אבל ממשיכה לאשר תקציבים קואליציוניים למשרדים מיותרים ומומצאים. נכון לדצמבר 2024, מרבית תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה חזרו לבתיהם, אך עדיין קיימים מפונים שלא שבו. הנתונים המדויקים משתנים בהתאם ליישוב ולמצב התשתיות והביטחון. באוגוסט 2024, דווח כי כ-143,000 תושבים פונו מבתיהם, מהם כ-74,600 מיישובים בדרום. מתוכם, כ-62,000 חזרו לבתיהם, כלומר כ-12,600 תושבים מדרום הארץ, כולל עוטף עזה ושדרות, נותרו מפונים. בנובמבר 2024, דווח כי כ-87% מתושבי היישובים שאליהם ניתן לחזור שבו לבתיהם, כלומר כ-49,500 מתוך 58,000 תושבים. עם זאת, כ-7,000 תושבים מ-13 יישובים, שבהם התשתיות נהרסו או קיימים איומים ביטחוניים, עדיין לא יכלו לחזור. בהתאם לכך, ניתן להעריך כי אלפי תושבים מעוטף עזה ושדרות עדיין מוגדרים כמפונים, שנה וחודשיים מאז תחילת המלחמה.

מאי 24'. הממשלה מחליטה על העברה של 13.7 מיליארד שקל לקואליציית המשתמטים וכספים קואליציוניים. ומה התקציב למיגון עוטף עזה בשנתיים הבאות? אין כזה! כך נראית ביזה של משאבי הציבור. תקציב המדינה לשנת 2025 כולל סעיפים המיועדים להוצאות חירום ומיגון העורף, אך אין פירוט ספציפי לגבי הסכומים המיועדים למיגון יישובי עוטף עזה. בנוסף, בשנים האחרונות חלה ירידה בתקציבים המיועדים ליישובי עוטף עזה. למשל, התקציב שאושר לשנים 2023 ו-2024 עמד על 99 מיליון ש"ח לכל שנה, נמוך משמעותית מהתקציבים בשנים קודמות, כמו 140.5 מיליון ש"ח ב-2021 ו-137.8 מיליון ש"ח ב-2022. בנוסף, בהחלטות ממשלה קודמות הוקצו תקציבים למיגון יישובי הצפון, אך לא צוינו סכומים דומים עבור עוטף עזה. לדוגמה, בשנת 2025 מתוכנן תקציב של 3–3.5 מיליארד ש"ח למיגון יישובי הצפון, בעוד שלא נמצאה התייחסות דומה לעוטף עזה. במילים אחרות, דווקא אחרי ה-7.10 וחודשים על גבי חודשים של ירי קסאמים לעבר העוטף, עדיין הממשלה לא מוצאת לנכון להקדיש להם אפילו סכום זעום בתקציב. הבעיה, כפי שמבינים, היא לא היעדר תקציב, אלא סדר עדיפויות מעוות: קודם המגזרים המשתמטים והלא יצרניים שתומכים בממשלה, ואחר כך כל השאר.

מה בעצם עושה יו"ר אגודת ישראל, יצחק גולדקנופף, בתפקיד שר השיכון? מדובר באחד מהמשרדים החברתיים החשובים, במיוחד לאור העובדה שמחירי הדיור בישראל רק הולכים ועולים כבר למעלה מ-10 שנים. מה עושה גולדקנופף בפועל? מנצל את תכנית 'מחיר למשתכן' שהוציאה לפועל הממשלה לפני מספר שנים בשביל לדאוג לדיור מסובסד בפריפריה - אבל לחרדים בלבד. דור מבקר המדינה שפורסם ביולי השנה קובע כי שיעור דירות הדיור הציבורי מכלל הדירות בישראל הוא הקטן בכל הזמנים - ותורי ההמתנה מתארכים. הדו"ח מהווה מעקב המתייחס לליקויים בניהול מאגר דירות הדיור הציבורי שנמצאו בדוחות הקודמים. רובן המכריע של הדירות המיועדות לדיור ציבורי נמצאות בפריפריה, באזורים מוחלשים ממילא, שגם שיעור האבטלה בהם גבוה יותר והשכר נמוך יותר. לפי הדוח, בעוד שבשנת 2018 שיעור הדירות הציבוריות מתוך כלל הדירות בישראל עמד על כ-2%, בשנת 2022 הצטמק שיעורן לכ-1.7%. גם מספרית, קטן מספר דירות הדיור הציבורי מכ-54 לכ-48 אלף (כ-11%). שתי הסיבות המרכזיות לכך, לפי הדוח, הן מכירת דירות דיור ציבורי לזכאים, במספר רב יותר ממספר הדירות שנרכשו, וכן עליית מספרן של כלל הדירות במדינה מכ-2.65 מיליון לכ-2.85 מיליון.  בד בבד, וכתוצאה מהצטמצמות המאגר, נמשכה בשנים שנבדקו העלייה במספר הזכאים הממתינים לדירה ציבורית. במאי 2023 עמד מספר משקי הבית זכאים שהמתינו לדירה בדיור הציבורי על כ-4,300 לעומת כ-3,700 משקי בית זכאים בשנת 2019 (גידול של כ-16%). גם זמן ההמתנה הממוצע התארך מכ-31 חודשים בשנת 2019 לכ-35 חודשים במאי 2023 - גידול של כ-13%. עד סוף 24' הוגרלו רק 10,000 דירות במסגרת מחיר למשתכן - ורק 2000 מהן מיועדות למשרתי מילואים פעילים. המשמעות היא פשוטה: ביחס לכמות חסרי הדיור (שאין בבעלותם נכס) רק הולך ועולה, ההיצע כלל לא נותן מענה סביר לבעיה. העובדה כי אנשים בילו כמעט שנה (ואף יותר) במילואים במהלך השנה האחרונה, לצורך העניין, אינה מהווה כמעט קריטריון בהעדפה לרכישת דירה במסגרת הפרויקט. זאת, על אף שעשרות (ואף מאות) משרתי מילואים הקריבו את חייהם האישיים וספגו נזקים כלכליים משמעותיים כתוצאה מהשירות הממושך שלהם.