כך משפחת ביבס הופקרה בעזה - במקום לחזור הביתה

יום חמישי, 20.2.25: מדינת ישראל כולה מתאבלת על ידיעת מותם והחזרתם לארץ של בני משפחת ביבס ז"ל (למעט שירי ביבס, שתחזור יום לאחר מכן בעקבות מעשה נבלה של החמאס). לאחר שהאב ירדן כבר הוחזר לארץ במסגרת הפעימה הראשונה בעסקת החטופים, התגלתה האמת המרה: שאר בני משפחתו לא שרדו בשבי.

נתיחת הגופות קובעת כי ככל הנראה שירי, כפיר ואריאל הי"ד נרצחו ע"י מחבלים החברים בארגון קיצוני בסגנון דאע"ש. בראשונה נטען כי הם נורו למוות, ולאחר מכן הועלתה הטענה כי הם נחנקו במכוון. בכל מקרה, ישנה סבירות גבוהה כי רציחתם הנוראית התבצעה סביב חודש נוב' 23', רק חודשיים מאז חטיפתם וכחודש לאחר עסקת החטופים הראשונה בדצ' 23'.

מעל לכל הטרגדיה הנוראית, שתלווה את ישראל מכאן והלאה כלל הנראה, מרחפת השאלה: האם ניתן היה להחזיר אותם הביתה בחיים, במקום בארונות קבורה? אם שירי והילדים היו נשארים בחיים עד תחילת העסקה הראשונה, מן הסתם היו הראשונים שיחזרו. לכן, סביר ילהניח שכבר לא היו בחיים בשלב זה. אך מדוע העסקה הראשונה התרחשה רק כחודשיים לאחר המלחמה? האם זה משום שהחמאס הסכים לשחרור חטופים רק בעקבות לחץ צבאי וכניסה קרקעית לרצועה?

הנתונים הפשוטים, כפי שניתן לראות גם כאן, מוכיחים אחרת. כבר ב-10.10.25 הכריזה הממשלה כי "שחרור החטופים יידחה עד סיום המלחמה", והחל מנקודה זו ניתן היה לראות כיצד הממשלה מנסה לטרפד את ביצוע העסקה - גם לקראת העסקה הראשונה בדצמבר, ובעיקר החל מחודש פברואר-מרץ 24'.

הסרטון המצורף, מתוך מהדורת החדשות של כאן 11 ב-10.10.23, מוכיח כי כבר בשלב זה, רק שלושה ימים לאחר השבת השחורה, חמאס הודיע כי הוא מעוניין להחזיר את כל החטופות האזרחיות והילדים וכי אין לו רצון להחזיק בהן, מאחר והוא מאמין כי ישראל תהיה מוכנה לשחרר אסירים פלשתינים רק עבור החיילים והגברים. בשלב הזה, כפי שמדווח, ישראל התעלמה מההצעה. אם היה מתחיל מאמץ ממשי להביא לשחרורם של שירי, אריאל וכפיר לפני כולם, ייתכן מאוד כי הם היו הסנונית שתבשר את התחלת החזרה הביתה של החטופים. אך לממשלה היה עניין רב יותר בהעמקת המלחמה וחתירה ל-'ניצחון המוחלט', ולא הציבה מראש את החזרת החטופים כאחת ממטרות מלחמה - בוודאי לא הראשונה והמרכזית בהן.